I'm one of these bad things that happen to good people

הוא דיבר, סיפר, תירץ.

היא הקשיבה, הבינה, שתקה...

הוא שאל, אמר, תהה.

היא חשבה, בהתה, שתקה...

הוא ברר, צחק, קיווה.

היא חיפשה, איבדה, שתקה...

הוא גמגם, עצר, המשיך.

היא התרחקה, כאבה, שתקה...

הוא התנצל, החמיא, אהב.

היא חיכתה, שתקה, הלכה.

"אז שתתקשר להגיד לו שהוא דביל, ומגיע לה טוב יותר, אם הוא חושב שהוא יכול לתת, שייתן ואם לא, אז שלום שלום..."

האם זה בסדר שהאשמתי אותו בהכול והורדתי מעצמי את כל המחויבות?

אמרתי לו שהכול באשמתי, שאני פשוט לא מבינה כלום, שחשבתי שזה אמור להיות קשור אליי, להיות סביב, אמרתי שאני אשתפר...