החלק על הכלבה זה לקראת הסוף, אם מישהו מתעצל לקרוא...
הסופ"ש האחרון להפתעת רבים מוגדר כסביר בלבד.
זה התחיל מיום שישי בו הייתי אמורה ליסוע לראשון אבל בגלל גחמות חסרות בסיס לחלוטין זה לא התאפשר. ובמקום זה אני, מקס וגלאל החלטנו לנסות את מזלינו בטרזינה [דנס בר]. אספנו מכר מאיזה מושב [עליו פוסט נפרד - נראה לי] ונסענו.
באנו לכניסה והיה שם כמובן סלקטור רוסי. הוא ביקש תעודות ואמר לבנים שהם לא יכולים להיכנס כי לבנים הכניסה מ-21. עכשיו תסבירו לי מה ההגיון במלא בנות בנות 19 ובנים בני 21... הם מנסים לעודד פה משהו שאני לא מצליחה לקלוט?
בכל אופן כרגיל נאמר ש'כיוון שלא ידענו יכניסו אותנו באופן חד פעמי'... ברור. בפנים המקום היה ענק. חלקו מתחת לגג וחלקו בגן. הדבר הראשון שבלט [והיחידי בערך] זה שלא היה שם כמעט אף אחד. השעה לא הייתה מוקדמת אז וויתרנו ונדדנו לבלק. שם לא הכניסו אותנו לבר כי אנחנו לא בני 22... אני זוכרת הייתה תקופה בה בכל מקום אליו הלכתי הכניסה הייתה רק מגיל 18-19 נראה לי הם הגדילו את המינימום יחד עם גדילתי.
ישבנו בחוץ, אכלנו מעט, שתינו שתן [מקס שתה ואנחנו מתוך חמדנות טעמנו ושילמנו על זה ביוקר], צחקנו על המלצרית ההיפרקטיבית והלכנו לגבעה. שם פשוט פיטפטנו ושמענו מוזיקה.
יום שבת ביקרתי את תום בבסיס. מסתבר שאנחנו כבר חודשיים במדויק 'ביחד' וזאת נודע לי אחרי שהוא שלח כמה חיוכים מטופשים לעברי. ישבנו באמצע שום מקום שעתיים שלמות מדברים על שטויות, מספרים חוויות ומשלימים פערים. בדיוק כשהתכוונתי ללכת הגיעו ההורים שלו ואחותו וזאת הייתה אחת הסיטואציות המלחיצות האלה של 'היי! מה העניינים? טוב, טוב... כן... אממ..." פה זה בערך מפסיק לקבל כל פן הגיוני.
אחרי שחזרתי הבייתה והתרעננתי מעט, נסעתי עם גלאל לקנות מתנה לטפקה [א.ק.א שירי] שחגגה באותו יום יומולדת. מצאנו את הדבר המושלם ואת הדבר המפתיע והגענו אל המקום המיועד. כמובן ששירי הטעתה אותנו באומרה שבדרך יש חול טובעני. אני מרוב חוכמתי נסעתי מהכיוון ההפוך על מנת להימנע משקיעה אבל לא! הפתעה! החול הטובעני היה בדיוק במקום בו שירי לא אמרה. מקס היה לא יעיל לחלוטין. הוא פשוט לא ידע מה לעשות האבו-גבר הזה, הוא פשוט עמד בצד. חיש מהר הוצאתי את החול מתחת לגלגלים מצאתי מגש ישן זרוק, שמתי לגלגלים משהו מוצק ולחצתי על גז [כמובן שמקס היה צריך לדחוף, איכשהו אני הייתי אמורה להשתמש באוקראיניות שלו!] ויצאתי.
היומולדת היה מגניב, היינו חוג מצומצם של האנשים הבאמת קרובים. אכלנו, צחקנו, ירדנו על שירי, ניגנו בגיטרה [בגאווה מציינת שאני הייתי אחת מהם], שתינו נסטי אפרסק, צחקנו על שירי, רקדנון, השתוללנו ו.. מה עוד? ירדנו על שירי. היה טוב.
בערב, כשאבא שלי אסף אותי מהמסיבה הבנתי שמחכה לי 'הפתעה' בבית. הוא סיפר שעשו כל מיני קניות ואני יודעת שהם התכוונו ליסוע לחנות חשמל. אני ברוב תמימותי חשבתי אולי סוף סוף אקבל את המחשב שהבטיחו לי. טיפשה שכמוני. כשיצאנו מהאוטו, אבא היה צריך להוציא את שק האוכל של הגורה אז הוא ניסה לעבוד עליי ואמר שהוא מוציא את האוכל לחתולים. חבל שאני [כבר] לא בלונדינית, אולי הייתי מאמינה שהחתולים שלנו הפכו למפלצות שבולסות אוכל לכלבים.
הבנתי על מה כל המהומה, נשאר רק לקוות שזה לא איזה פודל.
נכנסתי הבייתה וגיליתי גורה בגודל בינוני מסתובבת בסלון ללא מנוחה, מקשקשת בזנבה. ההורים [בהמלצת אחותי] קנו רטריבר שחור. גורה שהתבררה [אחרי ביקרו אצל הווטרינר] להיות בת 4 חודשים בלבד, גיזעית לחלוטין.
בגלל שהיא עדיין לא מחוסנת [כבר התחילו בתהליכים] אסור להוציא ואתה החוצה. מה שאומר שאת צרכיה המיוחדים היא עושה על עיתון בבית. בקטע הזה אני מופתעת לטובה כי חוץ מפעם אחת שהיא החליטה להוציא הכול באמצע הסלון, היא משתדלת ללכת רק בסביבת העיתון.
אגב, אחרי המון [המון] התלבטויות שחזרתי היום מהעבודה, הציגו בפניי את דייזי - הגורה שלנו.
יום ראשון, יום קשה... לפחות יש לי למה לחכות לסופ"ש.
פוסט רציני עליה כבר מת להיפלט. אני ככה קרובה!
שיהיה לכם שבוע נהדר!
הלכתי לנסות למצוא דרך לראות את הגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
