"האמת שלא שמעתי מילה ממה שאמרת בסוף... =/ "
"לא נורא, כי זה לא הסוף... עוד נצחק ביחד כמה פעמים"
"זה היה איום?"
"בוודאי! חיחיחי מה את לא יודעת?! מי שבסביבה שלי וואי וואי... הצחוק יכול להרוג אותו"
"טוב, נראה לי מצאת לעצמך יריב"
"וואלה!? אני לא כל כך בטוח... את זה צריך לבחון"
"קבע זמן ומקום ואני אדאג לשאר"
"יום שישי הזה בקניון ב-10... על סרט מצחיק נופלים"
"קשוח אתה. יום חמישי אולי?"
"פי יאא את תוקפת!... סגור יום חמישי ב- 10".
אני צריכה לזכור להפסיק לשכוח דברים. בדרכי הבייתה אני עוברת דרך הקניון [חילופי אוטובוסים מטומטמים], ובבוקר אני תמיד יודעת מה אני צריכה לקנות שם. כשאני מגיעה לקניון אני תמיד נזכרת באיזשהו דבר שפעם חשבתי עליו, מגיע למסקנה שאני לא צריכה אותו ותופסת ישר את האוטובוס הבייתה. בערב יש לי הארה ואני יודעת בדיוק מה שכחתי לקנות!
אתמול הכריחו אותי ללכת לבריכה עם אחותי בטענה שהמנוי עוד מעט נגמר וצריך לנצל. אני על בריכות ויתרתי כבר מזמן ולחדר כושר כבר אין לי זמן [כוח?] ללכת קבוע. שיחקנו עם אחותי בכדור והיה דווקא סביר. ואז הגיע ג'וני עם אחיו הקטן [שכחתי בכלל שהוא גם מנוי לאותה בריכה] ואיכשהו בין זה שהאחים הקטנים תיפסו עלינו, משכו בכובע ים, שרטו, נשכו, הטביעו... היה נחמד. מזמן לא ראיתי אותו והיה נחמד להתעדכן, מסתבר שביום שישי יש מסיבת גיוס ליותם.
זה כל כך מוזר לחיות את כל זה שוב. שנה שעברה התגייסו כל האנשים שסיימו איתי ועכשיו שוב מתגייסים חברים שלי [חלק שלא התגייסו שנה שעברה וחלק שסיימו י"ב]. שוב מסיבות גיוס, ושוב אני לא אראה אף אחד. צריך למצוא חברים חדשים... או כאלה שלא התגייסו בכמה שנים הקרובות וע"פי תיאוריה זו אני צריכה ללכת לחפש חברים בגן ילדים, או כאלה שכבר השתחררו אבל כאלה תמיד מרגישים עליונות מעליי משום מה...
אתמול אחותי אמרה שעוד מעט יש לה סוויט סיקסיטין, כן עוד בערך 11 חודשים. היא חייכה חיוך ערמומי מתקתק ואני הבנתי שעוד 9 חודשים וכמה ימים אני אמורה 'לחגוג' את המעבר הסופי שלי לבגרות. יהיה אומנם טיפשי להגיד שאני מרגישה זקנה אז אגע בפן אחר - לא הספקתי לעושת שום דבר בחיים שלי!
אור למשל מסיים כבר תואר ראשון [והוא רחוק מגיל ה- 20 שלו, תאמינו לי], לירון עם חבר שלה כבר 3 שנים, רוני עובד בעבודה מאוד טובה ומה אני?
סיימתי תיכון עם 5 יחידות פיזיקה וצרפתית, הדרכתי במשך 4 שנים בחוג מחול, התקבלתי לאוניברסיטה להנדסת בנין... וזהו בערך. מרמור עולה בי ברגע זה...
שיהיה לכולם יומעולה!
אגב, השיחה למעלה קרתה אתמול בסמסים. משהו נחמד שהייתי רוצה אולי לזכור. מקסימום תמיד יש DELETE.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
