היום הזה פשוט מסבך לי את החיים... חוץ מיום מסיבת הסיום בחוג, לא זכור לי יום נורא שכזה.
נתחיל מזה שהשעון פשוט לא זז! הוא תקוע על אותן 10 דקות כל חצי שעה שאני מסתכלת... אם לחשב בטח יתגלה שאני יושבת פה כבר ימים!
תום התקשר אלי בבוקר וסיפר שהוא עם כל המחלקה שלו בימית. כמה שהייתי רוצה להיות גם בימית, מאוד מתאים לי איזה נופש קטן. כל כך כואב לי הראש!
היום היא לא הגיעה לעבודה שזה מעולה, אבל המנהלת כן הגיעה מה שאומר שהיום הזה עוד יותר נורא! בנוסף הבאתי לה אוכל מה שאומר שהיא מתכוונת להישאר פה עוד הרבה זמן...
כשהבאתי לה את האוכל כנראה החזקתי את החמגשית נטוייה כי רוטב מגעיל ושומני נשפך עליי מאיזו מנה מסריחה, עכשיו מעטרים את חולצתי הלבנה שלושה כתמים צהובים. שמתי לב שהעבודה המטומטמת הזאת הורסת לי בגדים. הייתה לי חולצה וורודה ממש יפה מיופ [YOOP] שלוכלכה באכזריות מדיו של מכונת צילום.
אחרי האוכל הגיע הזמן לפתוח דואר יומי, ועליו צריך לשים חותמת של תאריך הקבלה. בזמן ששיניתי את התאריך על החותמת איכשהו הצלחתי לתקוע את האצבע שלי לתוך כרית הדיו ועכשיו יש לי ציפורן שחורה אחת...
את היום הזה התחיל איחור התעוררות של כמעט שעה ושריטה יפה על הכתף מתנת החתול שלי [החזקתי את החתול על הידיים והכלבה התחילה לקפוץ עליי והחתול התחיל להשתולל...]
אוף! המרמור!
עריכה: הרוטב שמן המגעיל הזה רודף אותי, הוא נמצא בכל מקום! על העכבר על השולחן ואפילו על הפלאפון שלי... הריח הזה משגע אותי!
תום הציע לי היום שיום שבת ניסע לאנשהו. לאיזשהו מקום בו משפחות עורכות את טיולי השבת שלהם, האבא לובש את הכובע המוזר שלו, כל הברדקים רוצים אחריו והאימא הלבושה בסטייל [שלא מתאים כמובן למקום] נשרכת מאחורי ההמולה.
אני חושבת שיהיה מצחיק ליסוע איתו ככה, ביחוד לאור העובדה שעד עכשיו עשיתי את זה רק עם ההורים. הוא תמיד אמר שאף פעם לא נהנה מטיולים כאלה, שהיה לו מאוד משעמם במערות והמסלולים ואני ההפך תמיד היללתי את אותם הטיולים שבהם יצא לנו לראות עטלפים, לקטוף דודבנים, לאסוף חולות צבעוניים או סתם לערוך מסלול הליכה שלא הביא אותנו לשום מקום.
אמרו לי תמיד שארצה לחזור לביה"ס. לא! לא ארצה, אבל אני מאוד ארצה לחזור לאותו גיל בו כל המשפחה הייתה מתארגנת לטיולי שבת. זה היה אחלה גיל בו זה לא נראה מוזר אם טיפסתי על עץ או התגלשתי מאיזה מידרון.
יופי עכשיו אני מרגישה גם מרמור וגם עצבות!
להורים שלי יש יום נישואים 20 שבוע הבא אני ואחותי [טוב, אני בעיקר] מכינים להם אלבום. כל העבודה הקשה נופלת עליי; לבחור את התמונות, לסרוק אותן, ללכת לפתח, לקנות דברים לעיצוב האלבום, לקנות את האלבום, לעצב, לשמור על שפיות. לפחות חלק מזה כבר עשוי... החלק הקשה [עיצוב האלבום] עוד לפניי ואני לא יודעת עדיין מה אעשה.
מרמור, עצב, תסכול, כעס... נקווה שכשאחזור הבייתה המצב ישתפר!
אם אני יוצאת עם ידיד לסרט או בית קפה או לפאב, רק אני והוא. זה נחשב בגידה?
המשך יומוצלח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
