כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה אכזבות, כל כך הרבה ציפיות ולב אחד בלבד.
הראש שלי כבר מתפוצץ, וזה לא בגלל הבירה עם גלאל... ולא בגלל השוט שהוזמנתי אליו ע"י בחור מסתורי ליד הבר עם שם מטריד במיוחד. ניסיתי למצוא תירוצים, ניסיתי לברוח. כנראה שכל התירוצים אזלו והגעתי לדרך ללא מוצא.
אולי בעצם יש פרצה פה בצד.
פריצה שנראה כי בוקע ממנה אור, אור חזק למעשה. אור שמסנוור אותי מאז אותה שיחה קצרה בת כמה דקות בלבד.
דקות בודדות ואת כבר לא יכולה לנשום.
הכול מולך מחוויר ואינך מבחינה בכלום.
הלב דופק ממש חזק או שעוצר בכלל, את לא בטוחה.
מה שיש עכשיו זה חור, חור שממנו נזלה האהבה...
אני לא יודעת כמה מותר לי להתבכיין אם בכלל. זה לא שאנשים מסביבי לא אמרו כלום. הם אמרו, הם דיברו, הם סיפרו - הם לא שתקו! וזה לא שהייתי טיפשה ותמימה ולא הקשבתי. הקשבתי אך סירבתי להאמין.
אותן עיניים צעירות שנצצו. חיוך של אמא אוהבת. אני לא יכולה לעמוד מול זה יותר. אני חייבת לברוח.
יש לי הזדמנות פז. הרי כבר קיבלתי את המעונות. תהיה לי מיטה, ארון בגדים, מדף, שולחן כתיבה וסל ניירות. אהיה רחוקה מהכול. תהיה לי הזמדנות לפתוח דף חדש.
אני אוכל להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים והעיקר לשכוח מהמקום הזה. זה לא שאני סובלת יותר מדי, וסביר להניח שאני מנפחת את העלילה מעל המותר, כהרגלי. אבל זה לא יהיה פשוט.
יש פה מעט אנשים שארצה לראות אותם:
המשפחה שלי - כי למרות שאני בורחת בעיקר מכם, אני יודעת שכל יום שישי ליבי יחסיר פעימה כשישארו דקות בודדות למפגש שלנו.
גלאל - כי היא זאת שמחזיקה אותי שפויה. או יותר נכון היא זאת שבזכותה אני יכולה להשתולל ולהשתגע. אחרי המון שעברתי אני יכולה להצביעה בוודאות על חברה טובה. היא נותנת ולא מצפה לכלום בתמורה. היא שם פשוט כי היא רוצה להיות. היא מכבדת אותי בזכות מה שאני ולא בזכות מה שאני מנסה להיות. רק איתה אני יכולה לנהל שיחה של שעות בשתיקה, מבט אחד מספיק ואנחנו לא צריכות מילים והיו לזה כל כך הרבה הוכחות בעבר.
מקס - האוקראיני הזה עושה אותי מאושרת. הכרנו לא מזמן אבל הקשר בינינו מדהים!
שירי - ממנה תמיד וכל אחד יכול לשאוב קצת שמחת חיים. היא מטורפת אבל היא נהדרת.
יש עוד כמה אנשים, שאיתם אומנם אני לא שומרת על קשר הדוק במיוחד אך אני יודעת שבשעת צרה הם יחלצו לעזור לי פשוט ככה.
אני כבר לא יכולה לחכות שיגמרו החודשיים הנוראיים האלה. אחרי יבוא חודש קצת מטורף אבל הוא יהיה שווה את זה. אני יודעת.
אני לא יודעת אם לעשות את מה שהראש שלי כבר תכנן מזמן, אני מניחה שהלב פשוט לא נותן לו.
אני לא יכולה להקשיב להטפות שלכם יותר!
עזבו אותי!
אל תעזבו אותי.
היום הזה צריך להישתפר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
