אני חושבת שאני בטוחה בהחלטה שלי.
היה פה קטע חריך, אך הוא נמחק.
ניסיתי לכתוב את הפוסט הזה שלוש פעמים אבל שום דבר מספיק הגיוני, מובהק או מנומס לא יצא.
כבר שלושה ימים אני שלמה עם ההחלטה שלי ונשאר רק עוד שבוע וחצי.
אני מודה זה ממש לא קל.
אני לא פגועה יותר מדי, לא העליבו אותי, לא גרמו לי לרגשי נחיתות. אני פשוט לא יכולה לסבול את כל זה יותר.
הלב כואב אבל הראש, ההגיון כבר לא יכול.
די. באמת כבר נמאס, זאת בהחלט לא הפעם הראשונה ויותר מזה זה, עבר הסופ"ש את כל הגבולות האפשריים.
רק שתדע, יום שישי יצאתי עם גלאל לשתות בפאב ולא אמרתי לך. נושא השיחה המרכזי היה אתה. התלבטתי קשות, שפכתי את הלב, לא ידעתי מה לעשות. כאב לי בפנים ובחוץ הייתי אדומה מכעס. מה עשיתי שזה מגיע לי?
רק שתדע, ההחלטה באה באותו ערב. אומנם זה באה אחרי כמה צ'ייסרים וכמות מכובדת של בירה אבל ידעתי בדיוק מה אני מחליטה, ידעתי על מה אני הולכת ולהפתעתי בפעם הראשונה לא היססתי.
רק שתדע, באותו ערב אני וגלאל ניגשנו לשני בחורים שישבו במרחק מטרים ספורים מאיתנו ורק שתדע, אחד מהם ששמו זהה לשלך הזמין אותי למשקה והסכמתי. תדע גם שנתתי לו את מספר שלי. לא באמת התכוונתי להמשיך איתו בשיחות או קשר כלשהו מעבר לאותו ערב אבל רציתי לעשות לך דווקא. רציתי שגם לך יכאב כמו שכאב לי בחודש האחרון, כמו שכאב לי כל התקופה אך הייתי מאוהבת מדי כדי לראות זאת.
רק שתדע, כשהתקשרת אליי, לא עניתי לך בכוונה. גלאל המציאה תירוץ כלשהו בטלפון ואתה נשארת שוב אתה. כעסתי.
רק שתדע, יום שבת כשנסענו לים עדיין הרגשתי שלמה עם ההחלטה. ויותר מזה שיתפתי בה עוד אנשים, ככה כדי להפוך את זה ליותר רשמי.
רק שתדע, הלכנו לצפות בקבוצת בחורים משחקים כדור עף. ורק שתדע הצטרפתי אליהם בכיף.
רק שתדע, ששיחת הטלפון שלך גרמה לי להרגיש כלפיך עוד קצת שנאה. והמשכתי לשחק עם אותם בחורים ואפילו לשלוח תגובות ציניות מדי פעם.
רק שתדע, כבר יומיים אחרי, אחרי שתי שיחות טלפון יבשות להחריד איתך וסמס חסר טקט מצידך, אני שלמה עם ההחלטה שלי.
רק שתדע, אנחנו צריכים לדבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
