אני לא חושבת שיש דרך מספיק מוצלחת לפתוח את הפוסט הזה. עכשיו במשך רבע שעה, עלו לי יותר מחמש גרסאות שונות ואף אחת לא נראתה לי מספיק מוצלחת, מעניינת, מושכת או כל שטות אחרת שלא תגרום לקורא הממוצע להפסיק את הקריאה אחרי המילה השלישית. אגב, לאחרונה זה דבר שמאוד מציק לי, אני לא יכולה לנסח את עצמי בצורה הנכונה. אבל זה נושא נפרד לגמרי. התכנסו כאן היום על מנת לשמוע על מעללי החדשים.
אז ככה, יום שלישי בלילה תקף אותי וירוס. הקאתי המון בלילה ועלה לי החום. יום רביעי וחמישי מן הסתם לא הייתי בעבודה ויצאתי רק לרופא, דבר שהתגלה כמשימה מאוד מסובכת כי היו לי סחרחורות חזקות וכל מה שראיתי זה המון צהוב.
יום חמישי בערב כל הרגשתי הרבה יותר טוב.
יום שישי בבוקר יצאתי עם גלאל לסידורים; הייתי צריכה לשלם מקדמה על המעונות, להחליף ספר בספרייה ולהוציא תדפיס של תוצאות בדיקות מעבדה. החום היה בלתי נסבל אז הגענו למסקנה שהמקום הכי טוב לשהות בו זה הקניון. בקניון הלכנו לאכול פיצה, ואני בתור אחת שלא הכניסה לפה כמעט שום דבר בשלושת הימים האחרונים, בחרתי את המשולש הכי גדול והכי יפה בסבארו. התיישבנו לאכול והגיע הרגע הגורלי בו הכנסתי את הביס הראשון לפה, שאגב ניגן סימפוניות גן-עדן בתוך הפה שלי. אני מניחה שכולם מכירים את תחתיות-קרטון-בצורת-משולש שמגישים עליהם את הפיצה, בכל אופן החזקתי את הפיצה שלי על התחתית הזאת והתכוננתי לביס האלוהי השני כאשר הפיצה החליקה לי על התחתית ונפלה עם כל הגבינה למטה... אני מניחה שאני לא צריכה לפרט מה היו הרגשות שלי. אחרי הפיצה הלכנו אליי, ראינו קצת סרטים ואז התקשר תום.
זה אותו יום שישי בו נפרדתי ממנו. קבענו להיפגש ובנתיים אני וגלאל יצאנו לסיבוב הליכה קטן. האמת שכבר נמאס לי להתלונן על מה מציק לי בו, במיוחד כי עכשיו זה כבר לא רלוונטי. בואו פשוט נגיד ככה, שהארועים שקדמו לפגישה שלי איתו רק חיזקו אותי וטוב שכך.
ישבתי איתו על איזה ספסל ודיברנו על ארבעת החודשים האחרונים. מה היה ולמה ועוד כל מיני שטויות עליהם הוא חפר לי כהרגלו. זה היה מוזר לי' אבל טוב שסיימתי עם זה.
בערב היינו אמורים לצאת למועדון לחגוג את יום ההולדת של דודו. הרעיון היה לצאת למועדון, אבל כיוון שלא היה לי אוטו אותו ערב, לי ולגלאל לא היה איך להגיע. דודו היה אמור לסדר לנו הסעה אבל עד הדקה התשעים לא ידענו אם אנחנו נוסעות או לא. בערך בחצות התקשרו אלינו ואמרו שאנחנו נוסעות עם בחור בשם יונתן. ירדנו למטה והוא חיכה לנו שם. באוטו חיכו לנו עוד שני בחורים לוקו וקוקו [שמות בדויים]. שניהם היו שיכורים בצורה בלתי יאומנת. את גלאל הושיבו קדימה משתי סיבות, האחת [שבגללה גמני יכולתי לשבת קדימה ולא עם שני המטורפים] זה בגלל שהיא יודעת את הדרך והשנייה [שהיא הייתה המכרעת] אני לא כל כך יכולה לפרט על מנת לא לחשוף את זהותם של הצמד חמד.
בכל אופן, הנסיעה אומנם הייתה קצרה, אבל קוקו הספיק להימרח עליי, לישון עליי, ולברבר מספיק כדי שכל האוטו יסריח ממה שהם שתו. כשהגענו לשם חיכינו עוד כמעט שעה עד שכל החבר'ה יתאספו ושיקחו את לוקו הבייתה כי הוא היה שתוי מדי.
המסיבה, שאגב הייתה בדיר בקיבוץ נען, הייתה מוצלחת.
היינו לפני חודש-חודשיים שם, והרושם שקיבלנו היה זוועתי. הפעם החוויה המתקנת, באמת תיקנה כמה חוות דעת עד כדי כך, שיכול להיות אפילו נחזור לשם שוב.
במסיבה הכרתי את יניב [אמיתי, אלא אם כן הוא השתמש בשם בדוי]. והוא היה ממש חמוד, ודיברנו לנו ו'דיברנו' [המבין יבין]. אחרי זה קיבלתי מבטים מוזרים מקוקו שלפי טענתו כבר לא היה שתוי כל כך. אחרי כמה צעקות מצאתי את עצמי מתמזמזת איתו ליד השירותים. לאן אני מתדרדרת!?!? את המסיבה הנהגים קיצרו כי לפי טענתם מיצו את העניין [כן בטח רז P: ] ואחרי שכמה מהחוגגים חזרו הבייתה מצאנו את עצמינו בהמבורג אוכלים משו בין ארוחה לילית לארוחת בוקר מוקדמת. השארנו טיפ של 20 שקלים, הרבה יותר מ- 10% ויצאנו. אחת המלצריות הזוטריות נשלחה אחרינו לרחוב להזכיר לנו שלא השארנו טיפ. אני ורז הלכנו לסדר עניינים והבהרנו להם יפה מאוד שיספרו את הכסוף שלהם טוב יותר. בעיות שלהם שהם הכניסו הכול לחשבון אחד!
יום שבת - יום האהבה, איך אתם ביליתם?
אני לא התכוונתי לבלות בכלל. באתי לגלאל לראות את ארבעת המופלאים 2 ואחרי זה יצאנו להליכה כשפתאום מתקשר אליי יוני.
עכשיו, בשתי שורות על יוני - יוני הוא החובש מהבסיס של גלאל. ראיתי אותו פעם ראשונה כשיצאנו מלמורס, הייתי במצב מסובב לחלוטין וכיוון שגלאל סיפרה לי שהם לא כל כך מדברים אז שברתי ביניהם קרח ע"י שאלות מטופשות מצידי. כשהם התחילו לדבר הלכתי למקס לצחוק על משהו אחר.
יוני החליט שבמצבי המסובב כשנתראינו אז [הייתי בטוחה שהבהלתי אותו כהוגן] הייתי מאוד "חמודה" אם יורשה לי לצטט את דבריו, והחליט להזמין אותי לצאת בערב.
אז את הערב ביליתי איתו בלמורס ולהפתעתי דווקא ביליתי. דיברנו על המון שטויות, שתינו קצת ובעיקר היה נחמד. אם חושבים על זה שוב הייתי בהיי אז אני לא כל כך בטוחה מה הלך שם.
יום ראשון אחרי ביקור לא כל כך מעודד אצל הרופא [אני שוב צריכה לעשות בדיקות דם 
], ניפגשתי עם קוקו. דיברנו המון שטויות וכמובן יצא לנו לדבר על מצבו הנפשי והפיזי ביום שישי האחרון. הגענו למסקנה די פשוטה. אף אחד מאיתנו לא רוצה מחויבויות בקטע הזה אז למה להקשות על העניין? שומרים על ראש פתוח והמון קלילות =]
יום שני היה לי שיעור גיטרה במהלכו הצלחתי לנגן כמעט בצורה מספיק לא צורמנית ואכזרית את הסולו שלמדתי כבר המון זמן. האמת שאת השם של השיר אני לא מצליחה לזכור אבל אני יודעת שזה של פינק פלויד [לא שזה מצמצם בהרבה את האפשרויות].
יום שלישי, באורח ספונטני לחלוטין, ניפגשתי סוף סוף עם ניר. הוא היה בדרכו להופעה של אסף אבידן בראשון ואני סתם קפצתי לבקר אותו. ישבנו במדרחוב על איזה ספסל מטונף, הייתה שם חשופית [ככה קוראים ליצור הרירי הזה!?] וחתולה עם עין אחת בצבע ירוק ועין אחת בלי צבע בכלל.
זהו. יצא פוסט ארוך, אבל כמו שכבר ציינתי, סך הכול, הכול נכתב בשבילי בלבד.
יהיה ממש נחמד מצידכם להגיב גם, ככה כדי שעוד הרבה זמן כשאני אקרא את התגובות שלכם, אני אזכור אתכם לטובה =]
שיהיה לכם יומעולה - היום יום חמישי סכ"ה, הגיע הסופ"ש. יהיה כייף!
דילמה!
היום יש סוג של אירוע משפחתי בחיפה. אם אני ארצה ליסוע אני בטוח אהנה. אבל מצד שני המון אנשים חוזרים מהצבא היום.
אין כל כך תוכניות להיום אבל אני בטוחה שיהיה נחמד.
חוץ מזה אמא שיחדה אותי ב- 50 שקלים חדשים כדי שלא אסע...
אני לא יודעת מה לעשות... מה לעשות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
