אתמול עמדתי שעה וחצי במחסום המשטרתי בצומת בית קמה. ממש 200 מטר מהמחסום. למה התעקבתי 6 דקות בעבודה!? למה!?
לא יודעת למה אבל נתקע לי המחסום בראש.
מחסום.
מחסום.
מחסום.
אילו מחסומים יש לי בחיים?
אני חושבת שהדבר הכי גדול כרגע זה שאני התחלתי אימונים במכון כושר ואני ממש רוצה עד הקיץ לרדת במשקל ובהיקפים.
אני לא שמנה. וסך הכול נוח לי עם הגוף שלי. עד שנכנס ג'וק לראש.
אז ההחלטה באה לפני חודש בערך. נרשמתי למכון כושר ולקחתי מאמנת אישית.
לפני כמעט שנה החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים. שמרתי על כל פירור שנכנס לי לפה ואחרי חודשיים השלתי שלושה קילויים שלמים. אחר כך באו התירוצים. אין זמן, אין מקום ובעיקר אין חשק. כנראה שזה לא מספיק דירבן אותי.
אז מה עכשיו? זה יהיה כמו פעם קודמת? מה מדרבן אותי? תוצאות מהירות. זה לא יקרה. שום דבר לא בא ברגע. אני צריכה להתרכז.
יש לי מחסום. מחסום שמונע ממני להתמסר במלוא האנרגיה שיש בי כדי לאכול נכון ולעשות את הפעילויות הספורטיביות באופן קבוע.
אני חושבת שאני אשאיל פה טרקטור ממישהו ואכנס ראש בראש במחסום הזה.
אני צריכה לעשות קניות של גזל וקולורבי חחח
ורק אם אני לא אזכור או משהו. אני שונאת את העבודה שלי. הבוס שלי עושה ממני צחוק לפעמים בלי שהוא שם לב. הוא לא מאורגן ותמיד בא עם דרישות של הרגע האחרון. הוא לא מעדכן אותי בזמן בנוגע לישיבות או חומרים שאני צריכה להכין לישיבה ובא 10 דקות לפני ושואל אם אנחנו מוכנים.
בנוסף, יש לו הרגלים מעצבנים פיזיים ומילויים. הוא לא מפסיק להתגרד בראש וזה מחרפן אותי. הוא לא מפסיק לדפוק על השולחן כשמשעמם לו (ולהפתעתי משעמם לו לעיתים תכופות מדי) וזה מחרפן אותי, הוא לא מפסיק לשאול "אז מה את אומרת?" כשאני שקועה בעבודה חשובה שהוא הביא לי לעשות מהרגע להרגע ויש עוד הרבה דברים אחרים.
נכון חלק יגידו שאני צריכה להתפטר. אבל... ופה בא מחסום נוסף כנראה.
אני לא אתפטר אם אין לי עבודה אחרת
אני לא אתפטר אם אין לי כסף (וצריך לתת הגדרה לכמה זה מספיק כסף כדי להתפטר)
חוץ מזה יש לי מחסום מוזתי.
ואני מתעצלת לעשות הרבה דברים בבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
