I'm one of these bad things that happen to good people

זו ההרגשה כשאתה נותן לכל העולם את מספר הבלוג שלך, אתה חושב פעמיים לפני שאתה כותב דברים... כדי שלא להעליב אף אחד בטעות... הבלוג האישי שלך הופך לערימה של משפטים שנבחרו בקפידה...

טוב אצלי הסיפור האחר, אני לא מפחדת להעליב את אור... (תכירו החבר בחדש שלנו)... אאממ...

טוב לא משנה, הוא עשה לי חשק לעידכון... ת'אמת שרציתי לעדכן כשיהיו לי את התמונות של מסיבת הסיום כי הבטחתי לחזור בפעם הבאה עם תמונות... אבל זה תהליך מייגע שממש אין לי כוח לעשות. (להדליק את המחשב השני... לחבר את המדפסת, להכניס את כרטיס הזיכרון, להדליק את התמונות, להעתיק אותם לאיזשהו דיסק און קי (אני עוד צריכה לעשות אן דן דינו~) להביא את התמונות למחשב הזה, להקטין אותם, להכניס אותם לבלוג... לא לשכוח להיכנס בכלל לבלוג...) רק כתיבת כל התהליך מעייפת אותי... אולי בהמשך היום?

טוב, אתם בטח שואלים מה הקשר לימי הולדת כשאת שלי חגגתי כבר מזמן (נכון אשתם יודעים גם מתי?!) טוב אז יופי ששאלת כי לשי יש מחר יומולדת (יש הצעות למתנות?) ואתמול כמה בנות אירגנו יציאה למסעדה לבנונית - והוא עיראקי בכלל. אז אל תשאלו מה הקשר! אני יצאתי עם ההורים לראשון ומשם אופק חבר של שי אסף אותי ואת אור (שגם גר בראשון) דפקנו איחור אופנתי של שעה, וחיסלנו את האוכל של אופק ואת הפיתות... אחרי זה אור שואל למה אני שמנה! (לא מקבל מסאז' - שוחד?!) בכל אופן סביבות 10 ככה נחלקנו לשניים, הבנות (שאירגנו את הערב) והבנים (שי אופק ואור ואני... (אהמ.. אהמ...)) ונסענו לדרכינו... החלטנו ליסוע למזכרת בתיה (חור המגורים של שי) שם התנחלנו באיזה גן שעשועים שבמהלך ההתנחלות איכשהו הגענו למצב שאני שי ואור עושים סנדביץ' עקום על מגלשה ואופק תוקע לי אצבעות בפרצוף שלי בתור בידור...

אחר כך עברו לגן אחר בו יש מעגל של נדנדות, ככה שכולנו יכולנו להתנדנד... שלוש מהם היו תפוסות ע"י ילדים בכיתה ח' (סליחה עולים לט') יצא לאחד מאיתנו לא היה מקום לשבת אז אופק עמד... הרגשתי כמו בקבוצת תמיכה ואחרי סבב בו כל אחד הציג את עצמו והבעיה שלו... הח'ניקיםפ (סליחה הט'ניקים) ברחו... היה משעשע... הידרדרנו למשחק אסוציאציות במהלכו אופק תמיד חשב על גמלים ואור על סקס... תבינו תורו של אור היה אחרי אופק...

בכל אופן הערב נגמר בזה שאנחנו בממ"ד של שי ישנים אחד על השני ושי משמיע מוזיקה מוזרה... אה כן ואני מזפזפת בין ערוצים סגורים וקוראת את התוכניות...

חזרתי הבייתה וגיליתי שמנורת הקריאה/שולחן שלי נשרפה... אז הייתי צריכה לקרוא עם פנס... (לא הרגשתי כמו הארי פוטר אם מישו תוהה בעניין...) ואיכשהו יצא שאמרתי לעצמי טוב אני עוצמת שניה את העיניים (הייתי צריכה לכבות את האור בחדר ליד (למה פשוט לא הלתכתי לקורא בחדר השני?)) ובאמת התעוררתי אחרי כמה זמן כדי לכבות את האור אבל הוא היה מכובה אז מה שנשאר לעשות זה להתהפך עם הראש על הכרית ולהמשיך לישון...

טוב אין הרבה פואנטה לעידכון... סתם היה לי חשק... אני צריכה ללכת לגלאל... אבל חם מאוד אז נראה לי אני אכנס לאמבטיה ואז בריצה לגלאל... ככה אני אתייבש עד שאני אגיע אליה...

טוב אור אני מקווה שנהנת... ולשאר אני אכניס תמונות מבטיחה!!

חוץ מהקטע שאני לומדת לפיזיקה אני מרגישה ת'עצמי כמו איזה סלבריטי אשר כל מה שעושה זה לישון להתיפייף ולבוא למסיבות מאאגניבות!

טוב אז אחרי שהייתי במסיבת הכיתה ובמסיבה השיכבתתית (תמונות פוסט הבא מבטיחה - זה היה יכול להיות פוסט זה אם לא אחת מאוד בלונדינית שחיה איתי בבית כבר 14 שנה, חודש ו15 יום!) הגיעה תורה של מסיבה קצת יותר וי.אי.פי.

יום חמישי קיבלתי משי הזמנה למסיבת ברכה אצל תום. רק שיהיה ברור אני לא הכרתי שם אף אחד חוץ משי כמובן וחבר שלו אופק מראשון שכבר יצא לנו להיפגש בפורים. בהתחלה היו לי ספקות בגודל פילים אם כדאי לי לבוא... מה אני אעשה שם... ואחרי שקיבלתי פוש ואישור מהמורה שלי לפיזיקה (שמרגיש בטח כמו הפסיכולוג שלי) ואמא שלי (נכון שזה עצוב שאמא שלי בכוח מוציאה אותי מהבית?!), הלכתי וקניתי המבורגרים.

באיחור אופנתי של חצי עשה, שי פגש אותי בבגד ים ורטוב. כולי נרגשת הובלתי אל אחורי הבית לבריכה. היו שם אז בערך שישה אנשים שעשו חיים בבריכה. אני הרגשתי קצת מטופש בהתחלה כי עמדתי בצד ובהיתי בחבורה של מבוגרים (כביכול כמובן) מנסים לעשות דברים מטופשים בתוך המים. אחרי שהבהירו לי יפה מאוד שהמים רטובים. הורדתי בגדים ונכנסתי למים החמימים...

מהר מאוד אני הבנתי שלקחתי איתי ספר סתם (ספר לקחתי אבל חולצה חמה השארתי בבית - יופי!). עם אותם אנשים שבמהרה התרבו למשו כמו 20 איש הרגשתי הכי בבית... אז נכון ששי סיפר לי שהאנשים הם אחלה אבל מסתבר שהוא מיעט במילים כי האנשים שיצא לי להיפגש/לדבר/לריב על כדור/להפיל ממזרון/להיות ע"י מופלת מהמזרון... הם האנשים הכי קרועים שפגשתי בחיים שלי! אני כל כך נהניתי שלמרות שאמרתי להורים שלי שבטח אני אסיים ב12 בלילה חזרתי אחרי שלוש... (נשמע מאיים נכון :])

בכל אופן האנשים היו אחלה, האווירה הייתה אחלה והערב היה אחלה. קיצר אני הרגשתי אחלה... כנראה הייתי גם עכשיו מרגישה אחלה אם אמא שלי לא הייתה מחליטה אתמול לחטוף עלי קריזה!

אמא שלי החליטה אתמול שאני התאגדתי עם עצמי כדי להרוס לה את החיים!  אני החבאתי בכוונה לפני שנים איזה ספר שהיא נזכרה בו... ושאני בכוונה העלמתי כמה דפים חשובים... כשניסיתי להגן על עצמי אבא אמר שעדיף שאני אשתוק! אמממ... אז ככה מרגיש העם במשטר דיקטטורי... טוב אז על מנת להקל על אמא שלי אני החלטתי לקחת את עצתה ולמצוא עבודה... בהמשך אני אלך למצוא עבודה שתעשה ככה שאני לא אהיה בבית בדיוק בזמן שהיא כן! נכון נחמד? ואז אני אלך ללמוד באוניברסיטה הכי רחוקה מהבית, ככה שאני אגור במעונות ואז אני אמצא לעצמי דירה/חור לגור... ואז אני רוצה לראות אותה בוכה לי בטלפון שהיא מתגעגת אליי!!! (פה בא צחוק מרושע). אני פשוט לא מבינה למה מכל מתגוררי הדירה הקטנה שלנו אמא בוחרת להיטפל דווקא אליי... כנראה זה מרוב אהבה!

היום לירון חוזרת מטורקיה... וזה יופי למה אני אוכל לבכות לה על כל הדברים שאמא שלי עושה לי ואז היא תטיף לי שאני כבר ילדה גדולה וההמשך משתנה מנושא לנושא של בכי... לירון איי לאב יו! ולמרות שאני שמעתי כל נאום שלך טריליוני פעמים אני שמחה שאת שם! (רמת הפטתיות עולה כאן!)

מה עוד... טוב די חפרתי כאן אז אני פשוט אמסור ד"ש לגלאל שאנחנו כבר שנים מנסות לסיים איתה איזה פרוייקט! דרך אגב גלאל מצאתי פרוייקטים חדשים - אם את מבינה על מה אני מדברת... ולשי שאני מאוד מקווה לראות איתו את שודדי הקריביים 3 אחרי שדחינו את זה בערך מאז הקרנת הבכורה - לירון אני לא שוכחת שאני הולכת איתך פשוט לך אין מבחנים!!! (מי שלא הבין המניאיקת כבר סיימה ללמוד) וללירון - לירון אני התנהגתי יפה (ואני מקבלת אמ-אנד-אמס!!!)

ולעצמי שיפסיק ליזום קונספרציות שהולכות להרוס לי את החיים! 

במהלך שיטוטי הרבים ברשת נתקלתי במשחק חמוד מאוד! שווה לנסות. הוא קצר ויפה.

אתם זרע שכל פעם יכול להפך למשהו (יש אופציות) והמטרה היא להגיע לסוף. (קשה לתאר במילים עד כמה התרשמתי מהפשטות :) )

המשחק

*אם אתם רוצים רמז - תבקשו*