היא הייתה שם מאז ותמיד... החברה הכי טובה שלי. היא שיחקה איתי בבובות, ראתה איתי סרטים מצוירים, אכלה איתי שוקולד וגלידה, הלכנו ביחד לגן ובנינו ארמונות חול. אף פעם לא רבנו והיא תמיד הייתה לצידי. כשהלכתי לבית הספר, היא עדיין הייתה שם. היא עזרה לי בשיעורי בית ולכתוב עבודות.
התחלתי עם הזמן להכיר חברות חדשות ועדיין היא לא עזבה אותי.
עם הזמן גדלתי והיא הייתה איתי... התחילו להזמין אותי למסיבות שונות והיא באה איתי, השתוללנו ביחד וזללנו ממתקים. איתה תמיד יכולתי לרכל ולדבר על הכול... היא הבינה אותי היא לא שפטה אותי והיא עודדה אותי.
דיבורים על בנים לא איחרו לבוא... בנינו לנו את האגדה היפה בה הנסיך על הסוס הלבן מגיע אלינו. ציחקקנו.
והנה אני כבר כמעט גדולה ומבוגרת ואנחנו עדיין ביחד, היא איתי, אני איתה, אי אפשר להפריד בינינו.
ואז הוא הגיע. מאוד התרגשתי והיא התרגשה בשבילי. יצאנו לסרטים, ישבנו בבתי קפה, דיברנו, צחקנו... והיא הייתה שם תמיד איתי לשמוע על החלומות שלי...
ערב אחד הוא ליווה אותי עד הבית, עמדנו והעברנו חוויות אחרונות מהערב המרגש. הוא הסתכל בעיני ואני ראיתי אותה עומדת בצד. הסמקתי והיא הסתכלה עליי במבט דואג... היא לא חייכה והסמיקה איתי... הוא ליטף לי את השיער ועיני ירדו אל הקרקע. הוא אמר שאין לי מה לפחד והרגשתי את שפתיו על שפתיי... עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי להיסחף במערבולת החדשה אותה לא הכרתי... פתאום נזכרתי בה, היא הייתה צריכה לעמוד שם והיא רואה את הכל... צביטה בלב. פתחתי את עיניי וראיתי אותה מתרחקת עם מבט עצוב.
צעקה עמדה בגרוני אבל אל השמעתי צליל... היא הלכה... פעם ראשונה בחיי לא היינו ביחד... כל מה שהעסיק אותי באותו רגע היה האם אראה אותה שוב? לאן היא הלכה? והאם התמימות שלי תחזור?
קטע זה נכתב עקב חשיפה לנושא מאוד רגיש עבורי.
קטע שנכתב ע"י גלאל בנושא, לאחר שדיסקסנו אותו רבות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
