אני מרגישה בזמן האחרון שאני חיה מיום חמישי ליום חמישי, מסוף שבוע אחד לאחר. זה מטריף אותי!
אין לי חיים באמצע השבוע. אני מתעוררת בשש וחצי כל בוקר, הולכת לעבודה, חוזרת הבייתה סביבות 5 ו... זהו!
ימי שני יש לי שיעורי גיטרה וזה בערך הכול.
אני מנסה למצוא דברים מעניינים לאמצ"ש, לראות אנשים, לצאת למקומות אבל בזמן האחרון, בשמונה בערב אני כבר לא יכולה לזוז. העיניים נעצמות וכל מה שנשאר לי לעשות זה ליפול אל תוך המיטה ולקוות שמישו יכבה את האור במקומי.
אתמול, בגלל שטות קטנה שעשיתי אחרי שחזרתי בשמונה הבייתה, הייתי צריכה לחכות לפחות עד 10 לפני שאני הולכת לישון. למזלי המחשב היה פנוי וניר בדיוק היה מחובר אז ניג'סתי לו קצת. אחרי חצי שעה בערך, התחבר גליקסמן, ערער את מצבי הנפשי ואז החלטתי שאני לא יכולה לחכות יותר והלכתי זחלתי לישון.
כל מה שהספקתי לעשות זה לפתור חצי תשבץ מהעיתון של אתמול... עגום...
בנוסף לכל האיכסה, כמעט כבר הפסקתי לקרוא. תמיד הייתי קוראת לפני השינה במיטה, עם מנורת השולחן. אבל גנבו לי את נקודת החשמל שלי והמנורה התפרקה מהבסיס שלה... ובכלל אני קוראת 3 שורות ואז נרדמת. זה כבר הפך ללא יעיל לקרוא ספר של 500 עמודים בקצב של 3 שורות ביום.
טוב, אז אתם בטח מתים לדעת מה עוללתי הפעם לסופ"ש המסכן. האמת שהיה די מוזר, כי מצד אחד אפשר להגיד שהיה ממש כייף ומטורף ומצד שני אפשר להתלונן שהיה יבש, נורא ומשעמם. תלוי איזה פיצול אתם שואלים. אז ככה -
יום חמישי (אם מישו שם לב) אור הזמין אותי לאיזו הופעה חינמית של גלגל"ץ של אומנים ישראלים ולהקות שיהיו הדבר הבא. נסענו רז, גלאל ואני לראשון. אחרי שמצאנו חניה, מצאנו על יד הבמה את אור ועוד אנשים.
הבטיחו לנו את דג-נחש בהופעה חיה וכולנו די התלהבנו מזה. הגענו לשם סביבות 9 נאמר ואמרו שהם יעלו בעשר. חיכינו כמו ילדים טובים ליד הבמה ואפילו מחאנו כפיים ושרנו יחד עם האומן [היו שם כמה מוכרים]. אחרי שאני כבר לא יכולתי לנשום בין כל ההמון. הלכנו הצידה [זה היה בחוף] וישבנו על מדרגה ענקית והיה שם ממש כייף. דיברנו שטויות, סיפרנו בדיחות הזויות [אור], רקדנו לפ-דנס [או שזאת הייתי רק אני 
] וניסינו לשחק אמת או חובה עד שהגיע תורי לתת חובה והתביישתי לתת לשגעונות שלי לצאת על אנשים שאני לא מכירה.
אוקצור, משכנו את הזמן עד יותר מחצות. הדג-נחש לא עלו ומקס חיכה לנו ברחובות. אז התקפלנו, אמרנו יפה שלום וביקשנו מאור שיספר איך הייתה ההופעה [שאגב בסוף גם הוא פרש ולא ראה אותה]. חזרנו לעיר, חיכינו למקס-הבחורה כמעט חצי שעה ואז נסענו טו-דה-לובר [=למורס].
היה ערב די קצר יחסית. בירה אחת, רוסטביף אחד, המון ציפס וצחוקים. פגשנו שם גם את עומרי, הברמן האהוב עלינו וקבענו איתו לבעוד שובעיים להרים כוסית לחיי הרווקות [על זה בהמשך - אם אני לא אשכח]. רז היה סחוט מעייפות, גלאל בכלל התמוטטה מזמן ואני ומקס שרנו בקולי קולות שיר של BLOODHOUND GANG. היה די מטורף =]
יום שישי, כפי שנקבע לפני שבועיים, נסענו לפנדה'ס. כיוון שיום למחרת התכוונו ליסוע לסופרלנד, רציתי לחזור כמה שיותר מוקדם הבייתה כדי שאוכל לישון קצת בלילה. קבענו לצאת בעשר ורבע. אחרי הכול והכול יצנו כמעט בחצות... אוחח האהבלים האלה יורידו אותי סופית מהפסים יום אחד.
היינו באוטו שבו רז נהג, אני, מקס וחברה שלו. ובאוטו השני היו 5 שנות שהכרתי פעם אחת מהן.
ישבנו במסעדה וניסינו להחליט מה מזמינים. עקרונית באותו ערב רז רצה ללמד אותי לאכול סושי, אבל כיוון שהוא התיישב בצד השני של השולחן זה לא ממש הפריע לי להזמין נודלס עם משו ומשו.
כל הערב ישבנו אני ומקס ודיברנו וצחקנו, האוכל היה בסדר ושמתי בצד את העניין שאני לא מכירה את כולם שם ומקס אירח לי חברה בצורה די מוצלחת. חברה שלו כנראה הייתה פחות מרוצה מזה =/
בשבת, נסענו לסופרנד. באשראי היה מבצע של אחד פלוס אחד אז קפצנו על המציאה. אני ארזתי את אחותי ומקס ארז [אחרי שחברה שלו הבריזה לו] את אור [אחרי שהערנו אותו והכרחנו אותו לצאת מהבית תוך פחות מרבע שעה].
המקום היה מפוצץ. היו אשכרה מקומות שבהם היינו צריכים לעמוד בתור כדי להיכנס לתור. אבל העמידה בתור הייתה באמת משעשעת. אם זה נשענו אחד על השני, ירדנו אחד על השני, האכלנו אחד את השני 
, שרנו, צעקנו, השתעממנו, התמוטטנו נפשית וירדנו מהפסים.
בסופו של יום עלינו על כל המתקנים חוץ מהרכבל [סורי אור, פעם הבאה], היה במיוחד כייף במפלי האימה ובקומבה. במפלי האימה ישבנו אני עם מקס ואחותי עם אור. בתור הגברים הם היוו לנו משענת נעימה, הגנה מפני השמש, מסג'יסט צמוד וסתם בידור כשהם התחילו להשפריץ אחד על השני [חוץ מהעניין שגם אנחנו נרטבנו בדרך]. בקומבה היה מאוד מצחיק כשהמפעיל אמר שאין להוריד נעליים בדיוק בזמן שכולם עמדו בצד ו-הורידו נעליים. כן בטח.
היה גם קטע מאוד משעשע בו מקס הושתק באנגלית ע"י ילדה בת 5 בקונגו. למדנו גם ירידה חדשה באנגלית - צחקנו על זה יותר מחצי שעה =]
חזרנו הבייתה אחרי כמעט 12 שעות של מתקנים. היה ממש כייף וכמובן כשישבנו וחיכינו להסעה כבר החלטנו שפעם הבאה ניסע ללונה פארק, דיברנו גם על ליסוע לפיינט-בול ואז לעשות על האש והדובדן שעל הקצפת טיול של מסלול-יומיים לצפון. נקווה שמשהו מזה יצא לפועל לפני שאני אעזוב לבאר שבע.
לגבי עניין הרווקות. אז אחרי שאני נפרדתי מתום, מקס כבר נפרד מחברה שלו ביום שבת ורז היה אמור להיפרד מחברה שלו אתמול... הרווקות שולטת! [עריכה: הוא אכן נפרד ממנה]
ועוד משהו שהספקתי לעשות, הייתי אצל ניר יום ראשון. אחרי העבודה שהייתה פשוט בלתי נסבלת באותו יום הגיעה אחה"צ מושלם. בדיוק כשיצאתי לתחנת האוטובוס, בדיוק הגיעה מונית שהגיעה בדיוק בזמן לרכבת. שם ניר אסף אותי, ראינו סרט [אני האגדה - חביב], דיברנו המון וסתם היה ממש נחמד, בדרך חזרה הוא ליווה אותי לתחנת אוטובוס כמעט ישר בא אוטובוס, ברכבת באתי בפוקס שניה לפני שהיא יצאה, בדיוק כשיצאתי מתחנת הרכבת עמד אוטובוס לתחנה המרכזית ושם חיכיתי רבע שעה לאוטובוס הבייתה.
"מתי את עוזבת לבאר-שבע?"
"בנובמבר. למה?"
"רק רציתי לדעת מתי לעזוב"
*רק שתדע, זה אחד הדברים הכי יפים שאמרו לי אי-פעם*
שיהיה לכולם יומצויין, כבר אמצע שבוע!
נ.ב. בפעם הראשונה ניסיתי לשלוח משהו ממש חמוד למנויים-החמודים. תהנו =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
], ניפגשתי עם קוקו. דיברנו המון שטויות וכמובן יצא לנו לדבר על מצבו הנפשי והפיזי ביום שישי האחרון. הגענו למסקנה די פשוטה. אף אחד מאיתנו לא רוצה מחויבויות בקטע הזה אז למה להקשות על העניין? שומרים על ראש פתוח והמון קלילות =]
