בלופ.. אני לבדי בבית, יש לי מלאמלא דברים לעשות ובמקום זה אני יושבת מול המחשב.. כמה אני מצידיP:
הרגע נפרדתי ממשה, ואני כבר רוצה לראות אותו שוב..
היינו ביחד 4 שעות בערך וזה נראה לי עכשיו כמו עשר דקות, יכולתי לבלות איתו כל דקה מזמני, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנהP:
בטח היה נמאס לו בשלב מסויים.. אבל אני לא חושבת שימאס לי אי פעם.
זה פשוט ממכר להיות איתו.. הוא כמו סמים. והתופעת לוואי גם די דומות לסמיםP:
*אני מסטולית לגמרי כשאני איתו
*אני צוחקת בלי שום סיבה נראית לעין
*אם הוא לא נמצא אני מתחילה ממש להתחרפן..
יום אחרי שאני רואה אותו זה עוד סבבה, אני אמנם לא מפסיקה לחפור על כמה שבאלי משה (כמו עכשיו למשלP: ) אבל אני עדיין שמחה ורגועה.. אחרי שלושה ימים זה כבר גורר תגובות לחוצות ועם עברתי שבת בלעדיו אני בכלל נהיית עצבנית ולא כדאי להתקרב אלי.
ומה אני אגיד אם עברה סה"כ שעה מהרגע שראיתי אותו ואני כבר כ"כ רוצה לראות אותו שוב שזה מלחיץ?
אז תחשבו שאני פסיכית.. אבל מה חדש? P:
עוד שבוע בדיוק אנחנו חוגגים 3 שנים! זה לא מושלם?D:
3 שנים.. ואו.. זה חלק נכבד מהחיים הקצרים שלי^_^
אני כותבת על זה עכשיו כי מן הסתם ביום עצמו של השלוש שנים או אפילו חודש אחרי לא יצא לי לכתוב על זהXD
אחח בלוג מוזנח, מתחילים להיות עליו קורי עכביש וכאלה..
עכשיו אני שומעת מוזיקה להנאתי, מחייכת ומאושרת בלי סיבה נראית לעין (אבל יש סיבה! ראיתי את משהD: ), ונראלי שאני פורשת לעשות את המיליון ואחת דברים שיש לי לעשות. (למרות שבסוף אני אמצא את עצמי פותרת איזה תשחץ שנקלע לדרכי.. )
פומפש, מוקדש לךD:
חולעלייךXDD
אממ בעבי אנשים נחמדיםD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מרשמי^^