אני, הבלוג והשריטהD:

אני רוצה לנסוע לרוק עצמאות. אבל עד שהחלטתי, פספסתי את ההזדמנות, משה נוסע עם חבר. למה לא עניתי ישר כן. טיפשה.

בכל מקרה.. גם את היום עצמאות עצמו אני לא אחגוג איתו כי הוא יחזור בטח ממש מאוחר וגם אז הוא יהיה עייף.. באלי משה. באלי משה עכשיו. בלי קשר לרוק עצמאות. אני מלאת געגועים, אני רוצה לראות את החבר שלי. אני משתגעת מיזה שאני לא רואה אותו.. אני יכולה ממש להתחרפן. כה זה.. אני נכנסת לדכאונות כאלה מדי פעם בגלל זה. אבל אני אתגבר.

אני לא אתן לעצמי להיות מדוכדכת! היה לי ממש נחמד היום. אני שמחה.

אני הולכת לטבריה עם ההורים.. נקווה לטוב.

אוהבת אתכם אנשים.. ואת משה במיוחד.

אני מתוסכלת. כ"כ מתוסכלת. כאילו משו הצטבר בתוכי המון זמן והוא מת להתפרץ. באלי לצרוח, באלי לבעוט, באלי לכעוס, באלי לבכות... אני לא יכולה להסביר את זה בכלל. יש כ"כ הרבה דברים קטנים שמפריעים לי ושאני חושבת על זה, שאלו הדברים שמבאסים אותי זה נראה לי אידיוטי. למה אני נפגעת מכל מילה? למה אני מתבאסת מכל שטות שקוראת לי? אני מנסה.. באמת שאני מנסה, משתדלת שלא להתבאס מכל דבר. פעם הייתי מדברת המון, על כל דבר קטן שמפריע לי, אולי הייתי עצובה, אולי כעסתי, אבל לא הייתי מתוסכלת. =/ זה התחיל שנה שעברה.. ועכשיו זה כ"כ מפריע לי.. אבל אני לא מצליחה לדבר עם אף אחד.. אני לא מרגישה מספיק קרובה למישהו. אני מרגישה לבד. אני מרגישה טיפשה כל הזמן. אני חושבת שרוב התסכול נובע מבצפר. שאין לי שם אף אחת להיות איתה. אף אחת שהיא באמת חברה. אני כל היום מוקפת חברות, כל האולפנא מכירה אותי, מדברת איתי אבל מה..? אני ארגיש לבד. בעעע

מישהו שומע אותי?

החיים לא אמורים להיות קשים! אני אוהבת את החיים, הם קלילים כאלה, מלאי חיים וצחוקים..

אני ארגיש יותר טוב..

ואו.. יום אחרון לחופש ואני פשוט לא עושה בו כלום.

לא יודעת מה איתכם אבל אני שמעתי שמנקים לפני פסח. רק אצל המש' שלי מנקים גם לפני וגם אחרי. יום של ניקיונות! איזה אושר. במקום לטייל ברחבי א"י או להיות עם החבר החמוד שלי או להיות עם חברות שלי, אני תקועה בבית מנגבת אבק. דכדוך.

אז.. היום כאמור, אני לא אעשה כלום. מחר, משה חוגג לטל אחותו יומולדת אז גם לא נעשה כלום (וגם כי אמא שלי תכריח אותי לבשל ודברים כאלה של יום שישי) ושבת. טוב שבת. אני לא ממש יכולה לעשות משו בשבתX:

האמת, שאני קצת מתוסכלת ומרירה כזאת. כמו אישה זקנה וטרחניתP:

אוווווווווף, משה חוזר לישיבה, לשבועיים ארורים ואני אחזור לאולפנא למרתון של לימודים לקראת הבגרויות, כי אנחנו די מפגרות בחומר.

אבל נו.. אני אלך, אעשה מקלחת טובה, אתמודד עם זה שאני צריכה לשטוף ת'בית עוד רגע ועם זה שאני וחבר שלי לא עושים כלום ביחד.

באלי להמשיך לכתוב אבל אמא שלי קוראת לי ללכת לעשות קצת קניות.

פסח זה לא כשיצאנו מעבדות לחירות? נראלי שמישו התבלבלP:

*עבד*