כמוך. לא משתנה, לא משנה מה..

פעם יכלתי לקרוא לך החברה הכי טובה שלי.. היום, עם כמה שזה כואב, את רק מכרה.. מישהי שאני מכירה. בחורה שיש לי במסנג'ר.

יש לי כל כך הרבה לומר, עד שאני לא יודעת ממה להתחיל..

אז ניתקנו קשר בעקבות כמה ארועים.. ואפילו חידשנו אותו, הרי היינו חסרות אחת לשניה.. את אפילו הבנת את המסרים שכתבתי בבלוג לפני שטסתי.. אם לא היית קולטת אותם ופונה אליי, לא חושבת שהיינו מחדשות קשר.. לפחות לא באותו זמן. אבל זה כבר לא משנה.. את נשארת אותו בן אדם פופולרי כשהיית, ולמרות ש"חסרתי" לך, כנראה שזה לא היה מספיק.. כי כן, את עדיין בקושי מתחברת, לא מתקשרת ועד שאנחנו מצליחות לדבר במסן, את איכשהו תמיד נעלמת, לפעמים אפילו בלי להודיע..

כנראה אני לא חשובה מספיק.

וגם אם לא הייתי רוצה לחשוב ככה, אין לי סיבות שלא.

ואני לא הולכת לרדוף אחרייך, להרגיש כמו ברירת מחדל כמו הפעם ההיא שניתקנו קשר. ודברו איתי עלייך כמה אנשים, בכל מיני הקשרים (לא בהכרח רעים) וחלקם גם ניסו להפיל את האשמה עליי, בעדינות אבל עדיין...

אם אני אשמה, איך זה שאת לא יוזמת שיחות? איך זה שאת נעלמת סתם ככה בשיחות המועטות שיש לנו..?

בעע.. אני יודעת שאני חצי אשמה בזה, אבל עדיין. אין לי מה ליזום שיחות עם אדם שלא מעוניין לדבר, שעסוק יותר בדברים אחרים, באנשים אחרים..

כך או כך, את עדיין מוזמנת לפנות אליי. תמיד. רק אל תצפי שאתייחס אלייך כמו התקופה ה"יפה" שלנו...

עד הפוסט הבא...