בחיים לא נתקלתי בחוסר התחשבות שכזה, גאדמיט.. איזה דבר גועלי לעשות בלי להתחשב בדיעות שלי בעניין, בטריטוריה שלי. מטומטמת. וכשאני אומרת לה משהו על זה, היא יוצאת עליי או מתחמקת, אינעל.......

נשבר לי הפאקין זין מהאגואיסטיות הזו.. זה פאקין החדר שלי, אישה, את לא יכולה לעשות מה שבזין שלך כאן, זו חדירה לפרטיות ולמרחב שלי, ואת יודעת כמה אני קנאית לדברים שלי!! לפעמים אני מרגישה שאת מתנהגת כמו ילדה קטנה יותר ממני, מה נהיה..? תתמודדי עם המעשים החולניים שלך, דאמיט! זה לא יעבור בשתיקה...

נשבעת לך שזה לא יעבור בשתיקה, אני מחרימה לך את ה.....

ואולי בסוף אני באמת אעבור לגור איתו.......

אז כן, היה קשה, וכן, עברנו את זה.. אבל בעע.. בעוד שנה אותו הסרט!

כמו בכל שנה הלכנו (אמא ואני) לארוחה מפסקת אצל הדודה.. האוכל היה מעולה, כרגיל, אבל משום מה התמלאתי די מהר. וגם שני בני דודים שלי שגעו לי את השכל, ובן דוד אחר שלי ממש חסר לי.. הוא בצבא כרגע. אחרי האוכל, נשכבתי על הספה ולא רציתי לזוז.. חח.. חצי מאתנו נרדמנו, אבל הלכתי עם אמא, הדודה והבן-דוד לסבתא כמו בכל שנה. זה הרגיש קצת בודד אחרי כל השנים שהיינו עושים את זה: הדוד, הדודה, אמא, 4 בני הדוד שלי ואני.. אבל היה נחמד סך הכל.

אחר כך הלכנו ברגל לדוד השני שלי, וגם שם זה הרגיש קצת בודד, הרי בת הדוד שלי בחו"ל, ושני בני הדודים האחרים והדודה החליטו להשאר למעלה.. חח.. ובן דוד שלי הסטלן עם הפה הגדול הזה שלו.. ()

"ברוך השתמש במעלית!", "ברוך השתמש במחשב!!", "מנור ראה טלוויזיה!!"

...

מלשן קטן. <_<

בכל מקרה, עשינו את הסיבוב הרגיל: מהבית של סבתא, לבית של הדוד, לקניון ומשם בחזרה לדודה יפה שאצלה אכלנו את הארוחה המפסקת, אבל יודעים מה היה נחמד בטיול הזה יותר מבדרך כלל..? שדוד ברוך באמת הכניס בי מוטיבציה ללכת לעשות תואר.. אותו הדוד שתמיד הרגשתי בדיסטאנס ממנו, שלפעמים אפילו נראה שהוא מסתכל עלינו מלמעלה.. מה שממש גרם לי להרגיש כמו הכבשה השחורה, כי היי, אני לא הייתי תלמידה מצטיינת, התנהגתי טיפה יותר במרדנות מכל השאר ואני לא בדיוק גאוות המשפחה.. אבל אתמול יכלתי לראות שבאמת אכפת לו.

הוא היה ממש סבלני, הסביר לי הכל, המליץ לי, ניסה לעזור, מה לא..? חח.. בחיים הוא לא התנהג אליי ככה וזה עשה לי הרגשה כל כך טובה לדעת שהוא באמת מעריך אותי, ובאמת מאמין שאני יכולה לעשות את זה... כפרה עליו!!~ 3>

בכל מקרה, המשכנו, וכשהגענו לבית של דודה יפה, הייתי אמורה לחכות לשגיא והשאר עד שמונה וחצי, אבל הגיעו רק בתשע ורבע בגלל שני ה"נתן" שמסתבר ש(שוב? 0.0)דפקו ברז.. בכל מקרה, הסתובבנו כולנו כמה שעות, היה ממש נחמד.. חוץ מזה שפנטזתי על רוגלך מעשר בלילה.. ומזה שלבשתי שמלה והדשא הסינטטי השאיר לי סימנים ברגליים והרדים אחת מהן פעמיים.. והייתי ג-מ-ו-ר-ה, במלוא מובן המילה.. הסנדלים הרגו לי את הרגליים, הבטן כאבה והעייפות השתלטה...

אני מצטערת על חוסר הסבלנות, בוביק.. המצב שהייתי בו לא מצדיק את העצבים שהיו לי, סליחה.. אתה יודע שאני אוהבת אותך בטירוף, נה..? 3>

בכל מקרה, חזרתי הביתה רק ברבע לשלוש לפנות בוקר וישר נזרקתי למיטה.. ישנתי חלק תשע שעות, ומאז התחילו השעות הקשות של הצום..

האמת שלא הייתי רעבה/צמאה משהו, אבל בשלב כלשהו התחיל לי כזה כאב ראש.. מיותר לציין שכל אותו הזמן התנחלתי במיטה שלי, כן? שעה וחצי לפני סוף הצום נשברתי ולקחתי כדור.. אבל המשכתי לצום, כי היי, פחות מחצי כוס מים עם כדור לא נחשב שבירת צום.. ()

אז חזרתי לישון וקמתי כמה דקות לפני הסוף.. חלמתי כל כך הרבה ב-20 שעות האחרונות, והדבר הראשון שהסתערתי עליו היה נס קפה ועוגת שיש.. P=

וזהו.. שגיא נמצא בבית הכנסת עכשיו (או שכבר חזר הביתה), ויבוא מאוחר יותר.. ממחר הוא בבסיס החדש שלו, כפרה עליו!!~

בוביק שלי! שתהיה לך את כל ההצלחה שבעולם!! אני אתך ת-מ-י-ד, באש ובמים, ולצדך עד הסוף!! אוהבת אותך בטירווווף!!!

ובאשר לכולכם, מקווה שהיה לכם צום קל ושהספקתם לבקש סליחה מכל מי שרציתם.. אני יודעת שהיו שני אנשים שקיוויתי לקבל מהם אחת, אבל התאכזבתי שוב...

לא נורא, יהיה טוב.. גמר חתימה טובה, אנשים!!~

ומתנצלת בפני כל מי שאי פעם פגעתי בו איכשהו, לא משנה איך!! סליחה מקרב לב!!~