|
כינוי:
סתם ילדה :) מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 5/2008
המקום ההוא...
כשעומדים שם, באושוויץ, זה מוזר.
שער הקשת, מולך, ואתה עומד, רועד על הרמפה, על "כיכר השילוחים", על המקום בו הסבים שלך ירדו מהרכבת וחלקם גם לא חזרו חזרה. אתה עומד שם והמספרים רצים לך בראש, אתה מתקשה לעכל שזה קרה במקום הזה, אתה מתקשה להבין את כל זה.
"מחנה שפעל 11 חודשים במהלכם הומתו כמליון יהודים בתאי הגזים ובמשרפות..." הוא זרק לאוויר ושתק, ואני תהיתי- מליון?!
איך אפשר? צלם אנוש? שמעתם על זה פעם? המוח שלי סירב לקלוט, איך? איך אפשר? עד שעמדתי שם, בבירקנאו ובמיידאנק בחדרי הנעליים מלאי ריח אנשים חיים לא הבנתי שכל זה אמיתי, רק שם הבנתי, שרק לפני כמה עשרות שנים נרצחו, נשחטו, הומתו, במקום ההוא מליון יהודים.
אז היה שם שלג, המון שלג, עד הברכיים בערך, אז זה כמעט הסתיר את כל הפסטורליות הזאת, את הדשא והשקט החודר במעמקי המוח ומסרב לעזוב. הכל כמעט ולא קרה, הכל מוכחש ומוסתר בצורה כמעט מושלמת, אבל רק אתה יודע שאתה הולך ודורך על אפר ועצמות, על אנשים שנרצחו שם, על מספרים, מספרים גדולים בעיקר, מספרים ענקיים, שישה מליון בערך. ואתה מנסה להכחיש, זה לא קורה לך, אתה מנסה ומנסה, אך בסופו של דבר "כולנו דורכים במוות" כמו שהוא אמר...
אנחנו הרי לא מבינים כלום, עד שבאמת עומדים כאן, ואנחנו מודעים לעובדה שאנו כאן. זה הנצחון הקטן שלנו, לעמוד כאן עם הדגל שלנו, לשיר כאן את התקווה שלנו, ולהוכיח להם, שלמרות ועל אף הכל, אנחנו כאן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
