| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
זקוף כלולב
שנים שמרתי על האתרוג המצומק של סוכות 1973.
תזכורת.
האתרוג היה לי כמתג שהדליק את האור מאז.
אנזוכר כאשר הוא נכנס למפקדה בהיכנשהו. שקט ובוטח.
המילים בקעו מפיו מדודות ומעיניו בקע הרבה אור.
כל הקצינים הזדקפו לקבל אותו. אני מאוד התרגשתי.
לא בכל יום אני זוכה לראות את הרמטכל לשעבר חיים בר-לב.
הימים היו ימים קשים. האנשים הרכינו ראש ולא ידעו מה יילד היום.
כמה ניפגע.
כמה נחלש.
והאיש הזה בא והרים במו עצמו את האנשים.
כאשר הוא עזב, הכל היה אחרת. ידענו שרוחנו מסוגלת.
שננצח את הסורים.
אינלי הסבר רציונלי למה שהתרחש שם.
אך האיש הזה בשקט ובביטחון היה לנו לו-לב.
זקוף וחזק.
איש של בשורה ברורה.
אף אחד לא באמת טרח לחגוג.
אני לקחתי את האתרוג איתי.
הרבה שנים הוא היה איתי.
מצומק ויבש.
מזכיר לי שתמיד, אבל תמיד יש תקווה.
תמיד אפשר לקום.
גם מהמקום האפל ביותר.
הריק ביותר.
הקשה ביותר.
אנזוכר שהייתי עצוב כאשר האתרוג נעלם לי.
לקח לי זמן עד שהבנתי כי כאשר אנכותב הוא מאיר לי שוב.
מליבי.
חגשמח
חג של הרבה תקווה ואור 
סנונית מבשרת
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
