| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2004
עם מקל ותרמיל
ימים סוערים שמרגיעים ימים אחרים.
מסע שמתיש.
מתיש.
היום רצה בי להיות לבדי.
עם ים ושמש.
לספוג רוח.
לקחתי תרמיל ובו ספר וניירות לכתוב.
חריץ גבינה להתמלא.
בקבוק יין.
וירדתי לפינת הים שלי.
פינה של ים סתוי.
כלכך קרובה לאנשים.
אך שלי ורק שלי.
כי בסתיו היא נינטשת וממלאה רק אותי.
אני אוהב טכסים.
הם מסדרים אותי מול דברים גדולים ממני.
נותנים לי אחיזה מול סערות.
אז השלכתי מילים לים כדי שידע את שפתי.
ספגתי את צבעיו כדי שאבין את השיחה גמכן.
פרסתי לי מעט גבינה לפתות סנוניות לשיר אליי
ולגמתי יין כדי להשתתק מעט.
וזה הצליח לי.
הקשבתי ים
נשמתי רוח
שתיתי יין.
הרבה שקט ספגתי היום.
רגוע לי עתה.
הספר ניפתח בעצמו וקרא לי את רחל חלפי
לִפְעָמִים לְבַדּוּת
לְבַדּוּתִי לְבַדּוּתְךָ לְבַדּוּתֵךְ לְבַדּוּתֵנוּ לְבַדּוּתָם
הַרְבֵּה הַטָּיוֹת לְדָבָר רָזֶה
פִּתּוּלי פִּתּוּלִים לְזָרוּת צוֹנֶנֶת
לִפְעָמִים לְבַדּוּת עַל לְבַדּוּת עוֹשׂוֹת
כָּרִיךְ שְׁמַנְמַן יוֹתֵר חָטִיף
וּבָאֶמְצַע פְּרוּסַת לְבַדּוּת מְפֻלְפֶּלֶת
עִם חֲתִיכַת זַיִת אוֹ בָּצָל
אולי גם גבינה ויין עושים את זה...
ליתר ביטחון,
כששבתי הביתה, נטלתי גם זית גם בצל.
וברכתי בשקט בירכת שהחיינו.
שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה.
אמן.
ותודה גם.
שקט עכשיו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
