| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2004
שיחות עם אלוהים
יש לי תמיד שיחות עם אלוהים.
רובן סתומות.
כלומר, הוא מדבר ואני מנסה גם.
אך לא מבין.
גם לא אותו.
כל יום אני פותח בשיחה איתו.
והוא עסוק מידי בבוקר.
להקיץ את כל העולם.
ואני מבין.
כי אני בקושי מצליח להקיץ את עצמי.
יש לי שיחות עם אלוהים.
שאיני קשוב אליהם.
כי רק במשפט הרביעי או העשירי.
אני קולט שהוא אומר לי משהו.
ולך תיזכר מה הוא אמר במשפט הראשון.
או מתי בכלל זה התחיל.
כמה חבל.
שאיני מקשיב לו תמיד.
וזה ממש ממש מזכיר לי סיפור.
בכפר אחד הנהר עלה על גדותיו.
התחילו לפנות את כל התושבים.
כוחות ההצלה הגיעו לבית אחד וביקשו לפנות את יושביו.
יצא האיש, שחי באותו הבית, למרפסת ובחיוך אמר להם שהוא שׂם את מבטחו באלוהים.
"יהיה בסדר" אמר להם האיש, "אלוהים כבר יציל אותי."
והמצילים משכו בכתפיהם, והמשיכו לבית הבא.
הגשמים המשיכו לרדת והנהר להישפך לרחובות, והמים עלו ועלו.
האיש עלה לקומה השנייה וחיכה לעזרה משמיים.
למחרת הגיעה סירת הצלה לביתו של האיש בכוונה לפנותו.
"לא צריך", חייך אליהם האיש.
"אלוהים לא יפקירני בעת צרתי."
המצילים תמהו אך המשיכו למשימה הבאה.
המים המשיכו להציף את הכפר ועלו וגאו.
האיש עלה לעליית הגג ממשיך לצפות בתקווה ואמונה לסיוע מהשמים.
בניסיון אחרון להצילו, שלחו כוחות ההצלה מסוק לביתו של האיש.
שילשלו לו סולם חבלים וברמקול ביקשו שיעלה ויציל את נפשו.
האיש חייך וצעק אליהם כי הוא בוטח בישועתו מאת אלוהים.
המסוק הסתובב ונעלם לו באופק.
באותו הלילה התגברו מאוד הגשמים והמים המשיכו לגאות.
והאיש המאמין טבע ומת.
הגיע למעלה לפני אלוהים ושאלו בטרוניה.
"פעם אחת בחיי שאני זקוק לעזרתך, ואתה לא יכול להושיט יד?"
"אני?" חייך אליו אלוהים.
"שלחתי לך צוות הצלה.
שלחתי לך סירה להביאך לחוף מבטחים.
אפילו מסוק הבאתי לך.
אך אתה בשלך, לא מקשיב!!"
זה התחיל מתי שהוא לפני שבועיים.
קשה לי לזכור בדיוק.
אני מאמין שעוד קודם לכן.
אך כרגיל לא הקשבתי.
גם אני לא יודע להקשיב.
משהו אני כן מצליח לזכור.
ישבתי על החוף בלילה צופה בהרים וחושב כי הלוואי ולהרים היו נצנוצי כוכבים.
כדי שיאירו להם את השתקפותם בים.
מחשבה שכזו.
געגוע שכזה.
אחרי כמה ימים אני הולך ברחוב ורואה פירסומת חדשה למשהו.
לא זוכר למה.
אך אני כן זוכר את ההרים שצולמו שם עם כוכבים מנצנצים בפיסגותיהם.
ביום שישי האחרון הלכתי לקונצרט ג'אז של הזמרת הברזילאית Eliane Elías (מומלץ מומלץ). לאחר כמה שירים, רוזנה לוחשת לי, כי שירתה מזכירה לה נצנוצי כוכבים על צוקי ההרים.
זה כבר היה מוגזם.
ברור שהבנתי שאלוהים מדבר איתי.
ואני כרגיל לא מקשיב.
הקונצרט היה שזור כולו בכוכבים מנצנצים שמנסים לדבר אליי.
אני מנסה לקרוא כבר כמה זמן את הסוויטות של של פדריקו גרסיה לורקה.
והיום קראתי סוויטה שנקראת אלבום לבן.
הנה הקטע השלישי (בתרגומי שלי)
עַמּוּד שְׁלִישִׁי
בְּרִיאוֹת
יֵשׁ הָרִים
הָרוֹצִים לִהְיוֹת
מַיִם,
וּבוֹרְאִים כּוֹכָבִים
עַל גַּבָּם
וְיֵשׁ הָרִים
הַמִּתְאַוִּים
לִכְנָפַיִם,
וּבוֹרְאִים אֶת הָעֲנָנִים
הַלְּבָנִים.
עכשיו כל שנישאר לי הוא להבין.
מה פשר השיחה הזאת.
ברור לי שאם הייתי זוכר את תחילתה של השיחה הכל היה ברור כבר עתה.
למדתי להיות קשוב.
אולי זהו פשר השיחה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
