| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2004
מאתיים יתדות
הֵלֶךְ
כַּמָּה הַר מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עֵמֶק?
לְהַר גָּבוֹהַּ
כַּמָּה עֵמֶק מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת הַר?
לְהֵלֶךְ
אֲנִי נִסִּיתִי
הַר.
עֲדַיִן הֵלֶךְ.
זהו קטע משיר שכתבתי.
הוא מתאים להרגשה שלי היום גם.
בהקשר אחר לחלוטין.
היום התיישבתי במעלה המשעול שאני פוסע בו.
לנוח לרגע.
להביט בגבעות מסביב.
בכפרים.
להסתכל במורד המשעול.
ראיתי 200 אבני דרך (די) צהובות.
לפני שיבעה חודשים יצאתי לדרך.
מהוסס מעט.
מפוקפק מאוד.
כמעט ללא ציוד.
ואתם חברים יקירים.
כיוונתם.
תמכתם.
תרמתם.
הארתם.
כן, בעיקר הארתם את דרכי.
למקומות שלא ראיתי.
למקומות נשכחים.
הנה היום אני תוקע יתד חדשה.
200 במיספר.
אני מקווה שיהיו עוד ועוד.
200 פוסטים למי שהתכוון לכתוב פוסט אחד ולברוח,
זה הישג לא קטן.
אני שמח.
מילה אחת קטנה ענקית שכזאת
¡¡תודה!!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
