| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2004
שוב שלישי
קמתי הבוקר עם שמץ של חיוך על שפתיים.
כל העצב של אתמול הסתכם בניצנוץ אחד מעיניה של אבואלה.
ניצנוץ של שימחה כשראינו אותה אתמול לפנות ערב.
היא עדיין כאן.
וכך גם אנו איתה.
יצאתי עם זריחה חיוורת של יום בהיר.
נסעתי כמו בהרבה בקרים אל ההרים של אבואלה.
שוב מצאתי זריחה נוספת.
הפעם היא הייתה ורודה מתוך השלג.
הגעתי לאבואלה.
חיוך קטן של בוקר היא העניקה לי.
הכנתי לה את ארוחת הבוקר שהיא אוהבת.
ישבנו שותקים מעט.
ליטפתי את ידה.
מאוחר יותר לקחתי אותה לשמש הבוקר של ההרים.
היה קר, אך העור שלה הבריק בסיפוק.
נכנסנו פנימה.
רחצתי אותה.
לאחר מכן עיסיתי מעט את כפות ידיה ובעיקר את רגליה.
ושוב היא חייכה מעט.
אף מילה.
האישה שהייתה מכונת דיבור לא נילאית שותקת.
מבטה רך.
הבוקר היא גם הכירה תודה לתודה שלי.
בדרך חזרה, שמתי לב לביקתה חדשה שמישהו סיים לבנות.
עיניי הקפיאו תמונה של איש.
יושב בחלון עם כוס קפה מדבר עם מישהו לא נראה.
התחברתי לקפה.
הוא שוב יושב על אדן החלון.
מפריע לאויר הבוקר הצורב.
מגרש את סנונית הבוקר והיא ביישנית עומדת על עץ הלימון ומזמרת עליו בקול.
הוא יושב עם הבגדים האפורים שלו.
ממש לא ביגדי בוקר.
מבלבל לי את המוח על חלומות ופישרם.
על אני קטן שהייתי.
ועל גדול שאהיה.
אז עניתי לו מדמות חלומותיי.
שהאוסטראלי מהחלומות שלי טוען כי
אני חי את חלומותיי או חלומותיי חיים אותי שזו ההשתקפות שלי גם.
אז ספר לי, כך האיש באפור.
התרגזתי ויחד עם הסנונית זרקנו אותו מהחלון.
עתה היא נעמדה על אדן החלון עם הגב אליי.
שרה את חברותה אליי לעצים ולכל מי שמוכן להאזין.
ואני סיפרתי לה את החלום העתיק הזה שלי ששוב בא הלילה.
ישבתי על שפת הים.
בחוף עם משקה טרופי בידי ותוהה,
היכן הגל הזה שהמיס אותי אל קיומי?
הגל האדיר ששטף את ההר המושלג וגרם למטמורפוזה בי.
ממרומי השלג, אולי מתוכו, אולי אני הייתי שלג, יצר אותי במקום אחר.
על חוף ים עם משקה.
מהרהר את ההרהור הזה.
לופ כזה שהוא בלתי אפשרי.
זו הייתה תחושתי שהתעוררתי.
אני לא מפרש חלומות רק רוכש תחושות והרגשות ומצפה בהם את קירות חדריי.
גם תולה תמונות שם.
ויש שאני מכייר את קצף חלומותיי...
אוף, כמה זמן כבר לא כיירתי.
החלום הזה הוא מהיפים ביותר שחלמתי.
גם עתה, כמו אז, אני חש את דגדוגו בגשר האף ומזדחל אל עיניי.
ניסיתי להעביר עוד בוקר...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
