| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2004
כמו תמונה על קיר
כמו תמונה על קיר אני מביט ושב בהינף זרועו הבטוחה של הזמן לאותו החדר.
ושם אישה.
ואני מולה.
מתבונן סביבי.
כדי להכיר את עצמי המתבונן בי.
דברים שקלטתי, כמו שליבי בוחר לזכור.
בזהירות הורדת את בגדי.
חשפת את עורי שמבהיל אותי.
גם את החזייה לא הותרת לי כמחסה או כתומך.
ואני ערומה לפניך.
ואני אהבתי את המגע שלך.
מספיגה אותו דרך כל הנקבוביות הכמהות אותך.
כאילו יומיום ערגתי אליך.
ואני היכרתי רק את אצבעות הילד שבך.
באצבעות מיומנות אתה נגעת וליטפת.
כאומד מרחקים.
הרחקת את הקור מהקליפות.
התפעלת מיפי שדיי ואף העזת לנשק את פיטמותיי.
אני נרעדתי וחשתי את ציפורני הקליפות ננעצות בי.
עמוק מידי.
חשבתי שאני עומדת להיסדק.
גם אתה חשת.
ראית איזה סדק בודד ששכחתי להסתיר.
בידיים בוטחות הרחבת את הסדק.
מקלף באהבה חסרת רחמים רגב מתוך סדק.
הינחת אותו בצד ליד רגב שלך.
מייד התמזגו לאחד.
המשכת ולאט לאט חשפת את הקליפה שמתחת.
עד שהייתי עירומה מולך כמו שאף גבר שהיכני לא סדק אותי.
ושיברי קליפותיך הינחת לצד אלה שלי.
מסודרות כמו שתמיד רציתי.
סדק מול סדק.
כאב אל כאב.
קוץ ליד קוץ.
והם נבלעים אחד אל תוך השני ופורחים אל חיים חדשים.
ואתה הינחת אותם בתוך אגרטל ליבי.
שאולי יחיו.
שאולי יפרחו בי שוב.
והימשכת הלאה.
בציפורניים חשופות עד בשרך המדמם הימשכת לקלפני.
לא מותיר לי סיכוי.
ממיס כל וקורע ומנתץ כל כאב.
כל מכֶּה וכל אנס וכל משפיל.
וליד אלה שלך ידעת איך לחבר.
איך להצמיח אותי מתוך נשיקות ומגע ידיך המדממות אותי.
עד שהגעת פנימה לאותו מקום קשה שאפילו אתה לא יכולת לו.
שם נינעצה יתד אל ליבי.
גבר ארור שבמגף קלגסים פרע את שטר החוב של אבי.
ואני נקראתי לפרוע את חובות החיים בזכויות הרכות שלי.
אבן קשה שצימחה עמוק אל תוך הנפש.
היא החוסמת את דרכי אל ליבך.
בולמת אותך מליבי.
ואיני יכולה לחיות עם קשה ונורא שכזה.
הקשה שממשיך ומצמיח קוצי מוות אל תוך ליבי.
לכן אני אוספת את עצמי עם פרחיך ואהבתך אל אלוהים.
עתה אני כבר אישה של אלוהים ולא של איש.
תהיה בשלום.
תלך אהוב.
ושוב אלי גם.
וכמו אז בחדרה של אוּנגה, כך גם היום.
לצידה, מימין לחלון, ניבטת אליי מריה מגדלנה של טיציאן.
תחנות שבדרך: אוּנגה, אוּנגה של רוסקילד, אוּנגה - נגיעה שבנפש
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
