| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
בין הימים
בתקופה הזו שבין יומזיכרון אחד לשני, אנמסתגר. השנה עוד יותר. כאן אנמוצא פתח.
בתקופה הזו אם אנלאנסגר לגמרי, אנקשוב לנקישות של דלתות. כל דלת והנקישה שלה. יש הנטרקות ויש הלוכדות את אוזניי בלחישה מפתיעה.
בתקופה הזו אנמנסה להינעל כמה שיותר. האוויר ספוג באבק שבא מהיסטוריה עשנה. אבק שחודר כל דלת וכל חריר בגופי. אנעוצר את הנשימה כאשר אנחוצה את הרחוב. גם כאשר אנמחליף פילטרים בחדרים.
בתקופה הזו אנכותב דוחות. היום השלמתי דוח גדול על מלריה. אין מתאים יותר מאשר יום המלריה הבינלאומי. מעניין אם היכנשהו הוא הוזכר בעיתונות דוברת עברית. אנמתאר לעצמי שכן. השנה חשוב היה להזכיר, כי נראה שהלחימה חסרת המעצורים נושאת פרי. פחות ממיליון מתו (כן, זה הישג. לפני שלוש שנים היו מעל שני מיליון). התקווה היא שעד שנת 2015 נגיע למספר היפה 0.
אחרי שהשלמתי את הדוח נוכחתי לדעת שבחוץ הרוח נושאת האבק כבר התהדרה בלבוש סופה. כמה נאה הוא העולם שמחולל סופות במקביל לסופותיי הפנימיות. הוא מתחשב ומעלה ענני אבק מול חלונותיי המוגפים. כך לא אראה את האבק שהצטבר בי כל השנים. קשה לי לראות, אנעם ציפור, דבק עוד יותר בציפור הנפש שלי. שלווה מביאות הציפורים לפתח משכני.
מתוך השלווה חיפשתי אחרהצהריים את התמונה של באובב הבכוּת מארץ הונדה – Venda. אלפי שנות בכי מול כלכך הרבה שימחה של נשות הונדה היפות. להפתעתי מצאתי בתמונה ציפור מסתתרת. כאילו מקננת. הגדלתי מעט ומי מציץ אלי מתוך המסך אמלא עיט הערבה אשר כמוהו עוברים מעל הערבה עשרות אלפים כל שנה בנדידתם.
נראה כי הוא נח בדרכו צפונה. המצלמה קלטה אותו ברגע שלפני. דרך ארוכה לו עד שיגיע לערבה. אולי הוא ינוח על עץ באובב בעין גדי בדרכו לאירופה...
תודה שבאת להיות לי מַרְאָה לרגע.
תמסור דש, אל תשכח!
עתה שקט, הסופה שכחה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
