| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
הורָה
הסתיימו ימי המיצרים האלה.
כמו שבאו כך הלכו.
הבטתי בטקס וציפיתי לסופו, לריקודי ההורה.
נזכרתי היום בריקודים של פעם.
איך היינו מקדימים לתפוס מקום כמה שיותר קרוב לצומת בלפור-הרצל בחיפה.
המרכז של השימחה.
כמה שיותר קרוב, יותר פראי ויותר שמח.
עד היום אנלאקולט את שייכות המיקום לשימחה, אך כך זה היה.
ככל שרחקת עוצמות (הפגנת) השימחה שכחו.
היינו צעירים נלהבים ורקדנו ושרנו עד קרוב לחצות.
אז היינו מתארגנים למצעד הרונדו הגדול של כל הרוקדים לכיוון גן הזיכרון וברקע מופע זיקוקי הדינור.
אחרכך היינו עולים לשלושת האורנים לקומזיץ של כל הלילה.
לנשיקות ראשונות.
לחלומות של ילדות ונערות.
כאשר בגרנו הייתה שם כבר בימת בידור, והשמחה הפכה לשימחת ריח הקבבים וצלילי הפטישים.
אחרכך כבר הפסקנו ללכת.
הטלוויזיה הגיעה.
המצעדים נעלמו.
הגיעו מלחמות שבהן כבר נלחמתי.
איכשהו שרדתי.
עד שהגיע הרגע שקרסתי, ובהרגשת נכשל יצאתי ממעגל החוגגים.
עתה אנחש תחילה של פיוס.
שוב מחובק בתוך עצמי.
אולי מתקרב הרגע של פרק ב' שלי עם עצמי ועם מדינה שחוגגת איתי יומולדת כל שנה.
שנים שלא דיברנו.
שכעסנו.
שנפרדנו.
עתה שוב אנמחבק ומחובק.
מזלטוב לך מדינה.
חגשמח לכם חברים שלי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
