| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
קושיה
אתה יודע אבא, אחרי שנפטרת פניך התחילו להיעלם לי.
כלפעם מעט, עד שרק הבזקים נשארו.
נבהלתי, במציאות ובתחושה.
לאידעתי שכך זכרונותיי יכולים להתאדות.
בנצעיר הציע לשים תמונה שלך ושל אמא על השולחן,
שלא תיעלמו לי כך פתאום.
וכך אמנם היה.
במשך הזמן רכשתי את פניך שוב.
היום אתה נעלם רק לפעמים, כאשר אין לי חג בלב.
אתה יודע מתי לשוב, ואני שכחן שכמוני.
כמו אז, כאשר פקחתי עיניים וראיתי את בנצעיר מחייך.
מיטיב את השמיכה שלי.
מלטף את לחיי.
נושק למצחי.
וחוזר לחדרו...
ונזכרתי בהיפוך,
שפעם אני כך הייתי מבקר את מיטת ילדותו.
היום הוא דואג לי באהבתו.
אתה יודע, אנחש שזו זכייה גדולה!
לפני שנהיה אבא הוא לומד עוד על אבא.
עוד יותר מוזר.
חשבתי שהלימוד הזה, ביני ובין ילדיי, יסתיים מתישהו.
וודאי שלא.
גמני עדיין במסע איתך אבא.
ואתה כבר לא איתנו.
כשהתכרבלתי שוב לתוך השינה ראיתי את פניך אבא, בבירור.
אולי היה בהם גם שמץ של חיוך וסיפוק.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
