| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
נִכְפָּפִים
בחצר הבית פורחת אצבעונית. סגולה, בזכרוני היא הרבה יותר כהה, השנה היא בהירה בחיוורונה.
מביטה למקום בו נמצאת השמש בהיסוס, שואלת.
איך מכל המקומות דווקא בחצר בניין משרדים סמוך למגרש החנייה קלטתי את מבטה.
כאשר היא הביטה אליי היתה זקופה יותר, אנבטוח. הרי החדר נמצא בקומה שנייה.
את שכבת במיטה שואלת וממאנת להאמין, ואנקשרתי קשר אחרון בחגורה ויצאתי, לא מביט סביבי. החרון בער בי.
הסתובבתי הרחק מהשוק מביט למקומות שאניודע שהתהלוכות בוקעות מהן.
הפנטקוסט נפל באותה שנה על אחד מהימים שסיימו את חודש מאי.
חיכיתי אך התהלוכה מאנה להופיע. אולי פיספסתי את יומראשון הנכון.
נתתי לרוח הקודש עוד הזדמנות אחרונה, והתעייפתי מעוד סיבוב ציפייה לה ברמבלה.
באותו הלילה, לא באו קתולים לרמבלה לחגיגות רוח הקודש ולהבות לא צנחו מהשמיים. כאילו שלא ידעתי. הרוח חיכתה לי בחדר, האש תבקע מבין ירכייך.
לא היה מקום אחר עבורי אותו הלילה.
אחרי עוד סיבוב מיותר שבתי לחדר שהיה בקצה סימטה קטנה, במרחק חניה מהרמבלה. בקו ישר מאצבעונית נכפפת.
נשאבתי פנימה עם כל האובך שצברתי בחוץ וכל שיכולתי להבחין היה במתאר ירכייך על רקע הוילון.
האובך שהסתלק לאוויר הלילה גילף אותך מטיפה ריחות מבין אצבעותייך.
מתענגת מנקטר ירכייך.
לגמתי מהרוח שבאה ממך, מביטה ומדיפה.
קודש.
מחייכת.
עתה לאחר השעות שחלפו, התרוממת,
לחשתי לך מילים שהפכת בי.
אַתְּ מְצַיֶּרֶת
אֶת תַּעֲנוּגֵךְ - נִכְפֶּפֶת
בְּעִקְבוֹתָיו אֶל
הַצַּלָּקוֹת שֶׁל גּוּפִי
שֶׁמְּקַעְקְעוֹת אֶת דְּמוּתֵךְ.
ושוב העונג הציף את העולם,
ואותנו גם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
