| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
שדה חיטה
אחרכך נזכרתי בפיתולים שעיקמו את גופי.
כל פיתול בדרך שעולה מהים נרשם על גופי.
הסיבובים בפסגות שלא נגמרות הוכלו בי עד תום.
או לפחות עד לדלתות הסגורות שבי.
אנטוניו טוען שכל אחד מוצא סמבטיון בהרים.
לכן הוא מעדיף לחצות אותם בשבת.
עכשיו הוא מספר לי אתזה...
תמונת פנורמה עם המנזר שנמצא על הפסגה הקרובה
(אפשר להקיש על התמונה לקבלת תמונה גדולה יותר)
קודם היו חיבוקים ומים קרים.
עתה אנחנו יושבים בחדר הרגיעה.
ניסיתי להירגע ונהיה לי קר.
בהיסח הדעת הנחתי על ברכיי גלימה אדומה שהייתה מקופלת על גב הכיסא.
אנטוניו הציע שאלבש את הגלימה והוא ייקח את בגדיי לכביסה.
עטיתי את הגלימה ואת כל בגדיי הנחתי בשק שהיה בפינה.
אנטוניו יצא עם השק ולחדר נכנסה אישה אדומה בשחור.
נרתעתי לאחור, נבהל כמה רציתי מהטוב שיצא ממנה.
התנשקנו לחי מול לחי ועוד פעם,
וניסיתי להתחבא מולה, שמא תבין לא נכון את הצטרכותי.
היא חייכה, רומזת שלא היה זה זמן נכון, ויצאתי את החדר אחריה.
פילאר ביום אחר
צעדתי לצידה, מקפיד במרחק צעדי ממנה,
עד שהגענו היא ואני אל שדה חיטה.
מהיום, שדה החיטה.
היא הצביעה לעבר מובלעת קטנה בפאתי שדה החיטה.
חציתי את השדה בשביל שהיה צר מלהכיל אותי, מתחכך ומוצלף שיבולי זהב.
במובלעת טיפסתי על כיסא פלמנקו מוגבה
והתישבתי טובע בים של זהב.
בשעות שעד לשקיעה התרחשו דברים.
סחרחורות ודלתות נפתחו ונטרקו.
שירה וגם צעקות.
ואחרכך שקטו רקמותיי.
בקצהו של היום נטבעתי במילים שנחו בכף ידי,
ממתינות,
רגע לפני שעפו בקרן אור אחרונה.
שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ
מִתּוֹךְ אִיֵּי עֵינַיִךְ
שֶׁעָלוּ מִמְּצוּלוֹת -
עֲטֶרֶת שָׁדֵךְ הַמֻּזְהָב
שֶׁכָּבָה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
