| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
אנטנה לירח
בדרך למנזר עצרתי בכפר קטן על החוף ששחפים מילאו את צוקיו וחופיו בקריאות, דואים מול הרוח. אחד מהם כיוון כל הזמן ממני אל מול הירח, לא מוותר, עד שנזכרתי בדוד אברם.
בזיכרוני דוד אברם היה איש גדול ושמח, מאיר ומדיף ברנדי וויסקי. אפילו עתה חזי מתמלא בגלי צחוקו המדביק והמתגלגל. נסיעה במונית שלו הייתה חוויה משלהבת כמו דהירה על סוס פרא.
הוא היה פוצח בקולו הרם בשירים פולניים נמוכים מים המלח, ומלווה את זימרתו בהרבה צביטות וטפיחות. לא היה לי כל סיכוי לחמוק מגילויי החיבה האלה. ממקום מושבי לצידו, בקושי ראיתי את הדרך והיא גם לא עניינה אותי כלכך. הייתי חייב להיות דרוך ומוכן לכל מהמורה וסיבוב שהוא והמונית חיפשו במיוחד בכדי לטלטל ולמעוך אותי. כך נסענו ואני נאחז בכל דבר שיציל אותי, ובעיקר נעזר בזרועו החזקה ושעירת התלתלים שלעיתים התנערה ממני ועזבה אותי לאחוז במיני גבשושיות אחרות. לפתע, ללא הודעה מוקדמת היה הדוד עוצר בחריקת בלמים מפחידה. חסר אוויר הייתי נשפך מהמונית לצידו של אברם שהיה מרים אותי בזרועותיו החזקות.
אנזוכר את הריח שנדף ממנו כאשר חיבק אותי חזק אליו, בדרך להנפה ונחיתה על כתפיו. כך תמיד. כאשר הוא בא לביקור או כאשר הגענו אליו. בבית או בהפוגה מדהרות המונית המטורפות שלו. מיד הונפתי אל כתפיו. בדרך למעלה הייתי חוצה את מבט עיניו המבריקות אל הירח. כך הוא עמד ממשיך אותי מכתפיו ומכוון אותי היטב היטב לירח שציפה לי. הייתי בטוח שהירח מצפה לי, כי דוד אברם מכיר ויודע את החוט שמוביל אליו. בשביל הרגעים האלה היה שווה לעבור כל טלטול וצביטה ומעיכה וכל נשיקה מדיפה ברנדי.
בערב במיטה, החוויה החזקה שבה ולקחה את גופי הקטן אל הירח והריגוש של החוט שנגע בי. ידעתי כי בקשה לשוב לשם לא תואיל, רק בקבוק ברנדי שלא היה בהישג ידי היה יכול לסייע לי. כאשר גדלתי דוד אברם נעלם מחיי והירח הסתובב לו שם משמים וקלוש, מסב את פניו ממני. דוד אברם לא היה איתי להניף אותי אלעל אל כתפיו.
בפעם הראשונה שהנפתי את בני על כתפיי חיפשתי, כמעט באופן אוטומאטי, את הירח. היה יום והירח לא הופיע. שבתי בערב עם בני. היה ירח כמעט מלא ואני הנפתי את בני והירח מייד היה שם. תחושה של פלא הייתה זו.
בערב האחרון פילאר לקחה אותי לשבת על הסלע ואמרה לי להביט לאישה הרוקדת על הגג. דרומה הבטתי כאשר השמש שקעה במערב.
כל הלילה התרגשתי מהחוט שנגע בי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
