| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
תשעה באב
מימי זכריה אנו מציינים בתענית את היום הזה, אשר בו חרבו בתי המקדש.
גם בשביל לזכור את שנאת החינם שהביאה לחורבנם.
ביום הזה לא מעלים את זכר הקורבנות בנפש.
קיימת כאן הדגשה והקדשה של החורבן.
והיכן הקורבנות?
כמי שגדל במדינת ישראל – עם ההדגשה והקדשה של קדושת החיים והחשיבות לזכור את האדם – הייתה לי מוזרה תמיד קדושת זיכרון בית המקדש.
מקובל לחשוב שגם גירוש ספרד היה בתישעה באב.
כמעט ברור, שאסון כלכך גדול חייב היה להתרחש בתשעה באב.
במסגרת החטטנות שלי בדקתי ומצאתי בכמה מקורות שצו הגירוש ליהודי ספרד הוצא ב- 31 במרץ, כ"ג בחודש אדר ב'. כמה שבועות לפני התשעה באב.
צו מועד סיום מכירת הרכוש היה בכ"ז בתמוז שעדיין רחוק כשבוע וחצי מתשעה באב.
אני מתאר לעצמי שלאחר מועד זה התחילה באמת תנועת המגורשים אל מחוץ לגבולות ספרד. חלקם נדד בדרכים ביום הזה דווקא. עבורם התחושה הייתה מחורבנת באמת. החורבן היה הפעם חורבן ביתם. המקום שנולדו וגדלו בו. הבית שבו הקימו משפחות, אהבו וחלמו.
ודווקא מתוך המחשבות על היום הזה אני מתקשר ביתר שאת לאהבה ו- care 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
