| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
גלויה ממדינה ימתיכונית
אני חי במדינה ימתיכונית-קתולית-דרומאירופאית.
אני מתגורר בחלק הדרומי של אותה מדינה, בה רבים הם הדתיים.
חלקם פנאטים לא קטנים.
פעם בשנה מוציאים למסע בניומו את פסל מריה של הים (Maria del Mar), הקדושה השומרת ומגינה ומברכת את דייגי העיר. לצפות ב- 50,000 (כרבע מהאוכלוסיה) גברים, נשים וטף צועדים אחריה, זה מחזה לא יאומן. הרבה אני צובט את עצמי שזו אירופה של ראשית המאה העשרים ואחת. המראה הזה מעיד לפניי שאני במקום צפוף. קשה לקידמה למצוא כאן מספיק מרחב להתרווח בו. מקום שנתקע כמה עשרות שנים ויותר אחרי אירופה.
בעיר כה דתית, בשיחות פרטיות, כלכך רבים יוצאים כנגד כל מה שאינו רגיל וודאי כנגד הומולסביים. אני חש שללא מעטים כאן יש פחד עמום מהמיעוט הזה, ומהאיום שפעימות הלך הרוחות המודרני מביא איתו. הפתעה, הפתעה, אך לא כך הוא המצב בפרהסיה. מפליא למצוא בעיר מועדונים ובארים והסתודדויות של זוגות חדמיניים מאוהבים ברחובות ובחופים. דבר וניגודו המוחלט.
בובזמן לא שומעים, לא נציגים של דת (שאין זכות המפלגה מוענקת להם), ואף לא פוליטיקאים יוצאים חוצץ כנגד הקהילה המיעוטית הזו של הומולסביים. לא, אין מצעד גאווה שנתי בעיר, אך יש אנשי ציבור שתומכים בזכותם לחיות כמו כל אחד, ובבטחה. אם מישהו יהין לצאת כנגדם, אנשי הציבור ימהרו להגיב ולשים אותו במקומו. כך נוצרה אווירה של חברה מאוד דתית, שמקבלת את האחר והשונה. כך הייתה המדינה הזו מהמדינות הראשונות שקיבלו חוק המתיר ומכיר בנישואים חדמיניים.
למי שנתקל לראשונה באורח החיים כאן, הניגוד הזה מאוד לאברור. חברה דתית שיודעת לקבל את הזר והמוזר. אני סבור שההסבר נעוץ בתפקיד שהחברה רואה ודורשת מאיש הציבור. תפקיד שלא מסתיים רק בלבנות כיכרות ולהילחם בטרוריסטים. תפקידו לדאוג ולייצר ולהבטיח סביבה הוגנת לכולם. לרוב ולמיעוט.
כך היא המדינה הדתית הזו שלמדה כי להפריד את הדת מהשלטון חשוב לא פחות מכל דבר אחר.
המדינה הזו עברה תקופה של שנאת חינם שידועה גם כמלחמת אחים (אזרחים).
הרבה למדו אזרחי המדינה הזו.
לא את הכול הם הטמיעו והפנימו.
אך דבר אחד הם כן הפנימו. לא עוד הישענות פוליטית על דת ודתיים.
לא עוד דת ומדינה יהלכו חבוקים יחדיו.
**
אלה היו הרהורים בסופו של יום קשה על אשר התרחש אתמול במדינה ימתיכונית אחרת.
לוואי ויתעוררו האנשים בישראל ויובילו מהלך חברתי.
כי לא רק בקהילה ההומו לסבית מדובר כאן.
כולנו בסכנה, כי תמיד עלול להיות אותו מישהו שיגדיר אותנו כזרים ומוזרים, וככאלה יתיר את דמנו ויפקירו.
שנדע ימים טובים יותר של קצת יותר אהבה ועוד care.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
