| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
ציפור פתיינית
למדתי ללכת אחרי ציפורים. לבקש את השקט בלצפות להם שיעירו משהו בי. את ציפור נפשי אני מבקש להכיר, וכך נותן להן לפתות אותי בדרכן. לאמץ בי דרך חדשה בנדוֹדי לארצות אחרות. כך כל סוכות כמעט, מתנהל חשבון נפש סמוי ביני לבין עצמי. ביני לבין הסוכה שבניתי בשנה שחלפה. ביני לבין תכנית הסוכה החדשה. אף פעם איני מספיק לתקוע יתד ראשונה במוצאי יום כיפורים. באותו המועד אני עסוק בלזכור ובלהיות נער לבן עם הנערים בלבן. כי זאת אני לזכור לעצמי, נער בלבן תמיד אהיה, עד שאחרון הנערים ישוב לביתו. וכך אני מגיע לחול המועד סוכות ועדיין אני עסוק בלתכנן תכניות בראשית, לחודש תשרי. עסוק בלברור את זרעי הסתיו לשנה הקרובה. מה שכן ברור לי, שסוכות שבי מבקש לפרוץ מעבר לתחום שאני כולא אותו בי בסוכה ובגוף. אני מתבונן במים שלפני עוטפים ברחמם את אנפת גוליית וליבי מתרחב, הנה הסתיו שמעיר את האפשרויות שטמונות גם בי. הסתיו שמשרטט את גבולות הסוכה שבי. לפעמים אני בטוח שהוא מחפש אותי לפתותני, שאזרע את אשר טמון בי. שאשטף במימיו.
אנפת גוליית
הִתְקָרְבוּת
אני מהרהר והוא מקיש בחלון חלומי ומעיר אותי בצ'אט השמור לכתומי החזה. אני נעור מחלומות המים והולך בעקבות יפי הציפור. גוּר דוּר דוּר דוּר, כך הוא מצ'טט במקורו. אני מביט בו מתפלא ורואה שהוא ממתין על ענף עד שאתקרב בהליכתי המוזרה והכבדה. לא כל יום אני זוכה לציפור שמחכה לי בין הגוּר לדוּר שלה. שווה להמשיך ולהתפעל מצ'יטוטה ומזנבה המכה בתופי אוויר לא נראים.
כתום החזה - Cape Robin Chat
תְּשׁוּקָה
אני נמשך אל מסלול מעופה ורואה את מה שמצפה לי. הסלעים מרמזים ליופי, למאמץ שכדאי. אחרי שהצצתי, מלאכתו של רובין כתום החזה הופכת לקלה יותר. כבר ברור לו שברור לי, כי בין ירכי הצוקים מעל מחכה לי אהובת הסתיו שלי. סוכות שיפרוץ ויגדל לתוכי. אני ממשיך לעלות במעלה ירכיים מזמינות ומבקש מעט מים להרוות את נפשי העורגת. להשקיט את נפשי המתנשפת בכבדות השנים.
לַחַשׁ
באחת, נעלמים השנים ורק המראה קיים בי, מתקיים במקום בו אין שקט, רק פיתוי רב עוצמה. מערה לסוכות שמחכה לי, לוּ רק אעבור את מטר היופי שניתך על פני המים. חום העור המזיע והצורב מזמין כבר את צינת המים ואת הלהט האחר שיורד לבטני, עולה לעיניי. אני נסחף פנימה אל תוך המראה המשכר ונעטף במחצלות הסוכה. יופי שמוציא ממני את היופי שבי. יחדיו אנו משתגלים, נעטפים בלחש שבלב.
הִדְהוּד
העולם רגוע בתוך רחם הסוכה, אורג סביבי מנגינה של סתיו. את מקום הצ'יטוט תופס צליל רך ומתוק של צוקית חכלילית, שמנגנת לאהובה טעמי אנונה סתוית בשלה. מבשילה תחושה של סוכה לשנה חדשה. אני שוכב ומודה לשמי הסתיו שמנצנצים מבעד לסכך רגשות וצלילים של אביב שבסתיו.
צוקית חכלילית - Cape Rock Thrush
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
