| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
פשוט
יחסי הכוחות בעולמינו לא ברורים לי. בדרך כלל הם סתומים. לפעמים אני חש ברור לסביבתי ולעיתים חסר מאוד את היכולת הזאת. המורכבות שמוחנו מנסה להלך אותנו דרך החיים, יש והיא רבה מנשוא. לעיתים היא מרעישה את הפשוט. את הצליל הנקי.
דווקא עכשיו, אחרי הגרֶדֶת (ברוך שפטרנו מעונשה של זה) וזיכרונות הקרב ההוא (לוואי וימשיכו להתעמעם), הדברים פושטים את בגדי המורכבות שלהם. העולם שוב נראה פשוט, ונקי הרבה יותר. שקט מאוד ויפה יותר. מוכן לגשמי החורף. כאילו בכדי להסכים, הגיעה סערה ראשונה. כל הלילה היא מרטה את צמרות העצים וניקתה. סערה ראשונה של סבא חורף, שהביאה קור עז מההרים.
פשוט. קר, אז לובשים שרוול ארוך. מכסים בסוודר.
פשוט. לא כדאי שנסתבך אחד עם השני, הרי מהקרב הזה רק נתיש וְנִקָּרַע מעצמנו.
מוטב נחלק את גדת הנחל בינינו להטמיע חום שמש. לכולנו די והותר.
פשוט. טורף קשוח לצד ציפור יפהפייה. הוא יודע שהיא מגיבה מהר. גם למד שהנוצות האלה, בעחסס, רק נתקעות בגרון... היא למדה שאין לו סיכוי. בנחת היא מרשה לעצמה להטמין מקור, אך לא עיניים ואוזניים.
פשוט. כמה שהכול פשוט. כך הוא רוב עולמנו. אנחנו במיעוט שממשיך בלהתאמן איך לסבך את הפשוט.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
