| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
בלי שום קשר
1. במטבח
כבר סיימתי לתבל את הקציצות (אפילו שאי אפשר לסיים את הטעם). עתה הייתי בסופים של בין הקציצות שמיד ישובו, לבין הפירה שאני מאהב. כי פירה עושים באהבה או שלא עושים בכלל (כך הוא החומוס הפולני שלי). בבין לבין הזה, כשהייתי מרוכז מאוד, ברור שהופתעתי לחוש בחיבוקך המחשמל והנוכח. כאילו שהייתי זקוק, נשאת אותי למטבח אחר בימים אחרים. אתה זכרת, ובכל זאת ביקשת שאכתוב לך ולאחיך.
לכתוב. ימים שאני מחלץ מהכתיבה את הערות השוליים. הרבה שנים כתבתי דוחות ומאמרים והתרגלתי למכשיר הפלאים הזה. מקצר דרכים, נותן קרדיט במקום, שולח חוטים למקומות אחרים. עתה מאסתי בכתיבה לשוליים. עתה אני בא לכתוב לכם יקירי ממרום תשע השנים האחרונות. תשע שנים שנולדתי בהם ושחררתי אותך בנצעיר לדרכך. ואני לא רוצה להיקטע בהערת שוליים. לא רוצה רק לכתוב את החשוב שנכתב במסגרת העמוד הראשי, וכל השאר, אם קיים, לדחוק לשוליים או לתחתיות. לא רוצה לכתוב לבור תחתיות בתחתית הדף. רוצה לכתוב עיקר וטפל גם יחד. כך הטעם בדבריי יערב לחיכי יותר. כי למעני אני כותב. לאחרים אני מכין קציצות ופירה.
זכיתי בכם שני ילדים נפלאים שכמוכם. אני יודע שאיתך בני הצעיר שגיתי פחות, כל עוד פסעת בדרך שדומה לדרך של אחיך. אתה מחייך אלי עתה בנגדול, שיודע כמה שריטות נשרטנו בדרך. וכמה שימחה הענקת לי כאשר הצלחתי להמשיך ולפסוע איתך. למרות המעידות והעיניים הפגועות והכועסות. למרות השנאות שבדרך, ידענו שנינו להתגבר ולקום ולהמשיך הלאה ולהביא שימחה. כן, שימחה היא הסוד. שימחה על האהבה ועל הביחד הנפלא הזה שנקרא אבא ובן, בן ואבא - אבובן.
לקציצות אין מחר, אפילו לא אחרכך. טעמת את התערובת וחיך השפים שלך שלח חיוך לעיניך. מיהרתי להציל כמה קציצות ואותי מעוגמת נפש שרופה ובדרך הפנמתי את המבט שמרחיב את הלב. כותב ומחפש במבט, לוּ אימא הייתה נוכחת כאן לרגע. אני בטוח שהיא כן, והיא עם אבא בפינה שמביט בשקט. אני כבר יודע שהוא יגיע במערכה השלישית, משער שגם עשן יעלה מאקדח הזמנים הזה. יורה ירייה ואחרי עשור עדיין אפשר להריח את העשן שממלא כל פינה במטבח. שוב מטבח, זה כבר המטבח הרביעי שאני מהלך בו תוך כתיבה. לוח הזמנים נהיה צפוף עם הקציצות שזעקו לצאת. בנצעיר סייע לי עם טעם הפירה וקצות שפתיו ירדו בהערכה לטעמים שמזגתי. אספנו קציצות ופירה ואוסף ירקות מאודים לכלים נאים ויצאנו לסלון. האורחים שם ממתינים בקוצר רוח.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
