| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2009
הישרדות
אברהם חלפי שואל (בעניין אחר):
כִּי מַה זֶּה לְפֶתַע בְּאֶמְצַע חַיֵּינוּ לִכְרֹעַ פִּתְאֹם וְלָמוּת.
14 שנים מאותו יום ארור.
כל שנה נזכרים וממשיכים עם השמש הלאה.
לא זוכרים.
רבין מזמן אינו מוליך את האור.
הוא מת.
זכרונו דעך.
הוא לא שרד.
פעם הוא הילך בינינו זקוף וגאה.
עם מסר חד וברור.
נושא אבוקת שלום.
אחר כך הדליקו נרות בעקבות הליכתו.
דור של מדליקי נרות.
גם הם לא שרדו.
שוב אברהם חלפי בעניין אחר:
הַלַּיְלָה נָפַל הַיָּרֵחַ
מִמְּקוֹם זָהֳרוֹ
וְאֶת אוֹרוֹ לֹא הוֹרִישׁ לְכוֹכָב
בַּמָּרוֹם.
האורות כבו.
תקוות נעלמו באפילה שהשתררה.
עייפים נשאו אותו,
מסתירים עיניהם.
שלא נראה.
כך כתבתי לפני כמה שנים:
אֲפִילוּ שֶׁהַיּוֹם
אַיִל עֲדַיִן לֹא בָּא
מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשָּׁלוֹם
אֲפִילוּ שֶׁ
עָקְדוּ אוֹתְךָ
כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתָ
הַיּוֹם אַתָּה הֹוֶה
וּמָחָר?
עינינו עדיין סורקות ומחפשות.
אולי תקווה אחרת נפגוש.
בינתיים, הערב שורדים אי שם בפיליפינים.
אולי נחפש ריאליטי לשלום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
