|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
בת הרים והמשכתי גם היום לקדוח. אלא שהיום הגיע המסע לתחנה מענגת. הגעתי אל מיטת אימי והיא שרה לי כאז, את השיר העברי היחידי שידעה:
שִׂימִי יָדֵךְ בְּיָדִי, אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי. הֵי הֵי גַּלִּיָּה בַּת הָרִים יְפֵהפִיָּה. הֵי הֵי גַּלִּיָּה בַּת הָרִים יְפֵהפִיָּה.
גם היום חשתי ברכות זרועותיה ובריח הנפלא של שבת בבוקר שנבע מעור פניה. שבת בבוקר עם קולה המתנגן, אימא מערסלת אותי בין זרועותיה.
היה זה כמובן השיר הראשון שלמדתי בעברית, עוד לפני הגנון. שנים אחרכך, במסגרת מסעותיי בזמן, למדתי שזהו רק פזמון לשיר אהבה שבו גליה אינה אלא גְּלִילִיָּה.
בשבילי תמיד יהיה השיר תמצית אהבתה של אימא שלי.
| |
|