| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
אורות בתים
אורות בתים מתקרבים
כאשר התקרבנו לארץ נאבקתי לישר את עצמי עם המבט שלי.
זה היה קשה כי באתי מהצד.
ישבתי בצד של הרצליה.
הרגשתי בסוף שהאור הזה יאנוס אותי.
כי באתי מהצד.
לראות אותי שוב.
לשמוע את המתיקות הזו שננעצת בילדותי.
פותחת שלפוחיות של אור תמים.
אורות בתים מתרחקים.
עכשיו אני מוכרח להסתובב אחורה.
הצוואר נימתח כדי לזכות בעוד מנה של חוף.
קו בת ים הולך ונמתח לשערה דרומית.
הכאב כבר ברור.
הוא יגדל לכדי מוט מלובן.
באמצע הוא הוציא פרחי געגוע מהמוט.
במקום בו חייתי צמח בי כאב.
עתה הוא פרח לידי געגוע.
היום יושב שם סלע.
לעיתים אני מסיר אותו ומביט ברקמות העדינות שמתחת.
מי שמביט יזהה בקלות כי במקום הזה שכן כאב.
אם הוא יחפור מעט מצידי הסלע, הוא יגלה אדמה רכה ולחה.
אהבה הוא אולי ימלמל בלי כוונה.
הייתה כאן אהבה.
הוא יכסה בעדינות.
וישיב את האבנים הקטנות למקומן.
כבר אינשם פצעים זבים.
רק צלקות.
עם אור רך ועור.
(מקטעי געגוע לשבת אחרת)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
