| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
ליל הכנות
כל הלילה דיברתי עם השלדג המפוספס. מהצד הזה של הכילה הכל מטושטש ולא הצלחתי להתמקד בה. היא תעתעה את שנתי. במשרד אמרו שמחר יהיה קר ולח וגשום מאוד. יום להתכרבל במיטה. לא נסעתי שעות ארוכות לצפון בכדי להתכרבל, אני אקום ואצא לדרך בכל מקרה. ברגע שסגרתי את עיניי, התמלא הלילה בנהמות אריה שרגז על פולשים שחדרו לתחום מחייתו. גם הוא יקום בבוקר בכדי לחדש את גבולות ממלכתו. גמלו יהיה קר, אלא שהוא לא יהסס כמוני. ואני, מה לי כאן בארץ הזו מוכת הרעב והאלימות. מה לי מחפש איזה שלדג נדיר. אני כן יודע מדוע באתי, הרי אותי מביט אל ג'רמיה אני מחפש. זה מבט מרגיע מאוד. לכן אני מפזר לג'רמיה הבטחות, זרעי מבטים שאני טומן בהבטחות למסעות. אריות לא מבטיחים את המחר שלהם לבני הסאן. אני כן. למדתי כי טוב לקיים הבטחה לבן הסאן. קיומה מכוון אותי דרכו, ומאזן בי שיווי משקל פנימי. וכך מחר תתקיים בי עוד הבטחה, עוד חיוך אל עצמי. שקעתי בשרטוט החיוכים שיפקדוני מחר, ושכחתי שהבטחתי לכתוש את עלי הרויבוס. בבוקר התעוררתי, וסיימתי לכתוש בתוך שקט הבוקר. האריה וודאי יצא כבר לדרכו. ג'רמיה הופיע ואסף מעט עלים כתושים וחלט משקה אדום. עם הכוס המהבילה הוא פתח את הדלת וכל רוחות הסערה פלשו והקפיאו אותנו. ארזנו את כל שצריך ליום ויצאנו למסע מכורבלים. הקור לא הרפה. אפשר היה לראות את הרוח עולה מהנהר מצליפה בנו ערפל.
בזהירות ירדנו במדרון התלול והחלקלק לנהר.
מייד ראיתי אותה.
היא חיכתה.
בדרך חזרה, ג'רמיה הציץ אלי מההגה מחייך, גם אני חיבקתי אותו בחיוך.
התחיל לרדת ברד.
עצרנו מתחת לעץ שיקמה גדול.
הקשבנו.
זה אחרת להקשיב מתוך אפרכסת חיבוק.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
