| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
ריחות פסח
ימי הפסח השנה מדגישים בפני את יכולותיי המוגבלות וצעדי האיטיים יותר מהרגיל. השנה גם שילמתי על חוסר השקט שלי. אליהו מגיע לביתי ואני כעיוור, לא קולט ולא חושד, הרי אלה ימים בטרם פסח. אוצרות ואני לא שם לב לאשר הזדמן לביתי. כך זה כאשר עסוקים מידי במה שמתרחש בבית החזה. הכלבים לעומת זאת ידעו מהרגע הראשון. הם רחרחו את האיש מכשכשים זנבות ועיניים בשמחה. הם עקבו וקיפצו סביבו לאשר הלך. ישבו למראשותיו באשר ישב. איש טוב חשבתי לי. עכשיו, כאשר אני מחשב את אשר היה לאחור, ברור לי שהוא הותיר סימנים בכל פינה. רק אני העיוור לא הבחנתי. התיק שלו והאופן שבו הניח את הגבינה והלחם בתיק, היו מאד מוכרים. אפילו המחשבה שאולי הוא אוהב בצל עם הגבינה התגנבה מליבי. אתמול הוא המשיך בדרכו והכלבים נותרו כל הבוקר עצובים. גמני, אפילו שלא ייחסתי זאת ללכתו. כאשר אני מנסה להבחין במה שהיה, לא ברור לי בכלל מהיכן הכלבים זיהו אותו. הוא הרי לא מכאן ואף פעם לא היה כאן. כל זאת כבר לא חשוב, הוא שוב לא כאן. לאחר לכתו הלכתי לאוורר את החדר ולאסוף את המצעים. הם קופלו מוכנים למסדר, מדגישים את הנוכחות האלכסונית שלו שהייתה מאוד ברורה על המיטה. כמו אבא חשבתי. יש עוד אנשים כאלה, שנוכחותם קיימת גם שעות אחרי שהם כבר לא נמצאים. אחרכך העליתי את התריס ופתחתי את דלתות החדר לרווחה. גל ריח נטש את החדר ונעלם דרך המרפסת לכיוון הים. גופי הגיב לריח עוד לפני הַכָּרָתִי. אבא. אבא היה כאן. דקות ארוכות רעדתי. אחרכך הסתובבתי שעות מחפש את שכבר לא היה בביתי. ליטפתי את הנוכחות האלכסונית שעדיין רבצה שעות במיטה, מונחת ללא הריח שנטש אותה. לא ידעתי איך להחיות אותה שוב. הבוקר גם הנוכחות הזו כבר לא הייתה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
