| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
ריח ל"ג בעומר
הפרוטאות שפורחות באפריקה תמיד הרשימו אותי. פרחי אש, לחנוכה הם כלפידים בוערים ובל"ג בעומר כאש המרצדת. גם בהרי הדרקון בלסוטו וגם כאן, ערב ל"ג בעומר, מדורות, מדורות מעלות בי זיכרונות מזמנים אחרים, ריחות וטעמים ועיניים עשנות ונשיקה ראשונה וחלומות בהקיץ. הכול היה שם בחג העשן הזה. תמיד הוא עולה כאשר אני מדליק אש במסעותיי. האש המרצדת היא אותה, אך היא אחרת ומיוחדת בכל מקום. היא עוד נדבך בזיכרונות של אור ואש.
הכל התחיל שם בילדות, כאשר קינאתי באחי הגדולים שיצאו למדורות, ואני הקטן נשארתי בבית בבטן יצוקת הפסדים. קינאתי בריחות שהם הביאו איתם כאשר חזרו. אלה היו ריחות של גדולים. אני הייתי קטן, זה היה חסרוני. הלהבות שלא זכיתי להתבשם מהן, הרקיעו את דמיוני. אבא שבדרך כלל לא היה רגיש כלכך אלי, הרגיש ביום הזה את החסר שבער בי. לא, הוא לא הציע לי לסייר בין המדורות, או לרדת לחצר ולשמוח במדורה קטנה רק שלנו. במקום זאת הוא הבעיר כמה קרשים מנוסרים בבוילר באמבטיה. לא יודע מי זוכר היום את הבוילרים הישנים האלה שהשתמשו בנפט לחימום דוד המים. בל"ג בעומר, במקום נפט, אבא היה מדליק כמה גזרי עצים ואחרי שהפכו לגחלים היה מטמין בתוכם כמה תפוחי אדמה ובצל או שניים. גם עתה, כאשר אני כותב, עולה באפי הריח המתוק הזה של עץ נשרף, מתערבב במתיקות של בצל נחרך. כלכך שמחתי לכל פירור ריח שנדבק לבגדיי, שזיכה אותי, כמו את הגדולים, להתעטף בריח ל"ג בעומר.
גם היום, אני אוהב את ריח העשן שנספג בבגדים ובעיקר בעור. אין כמו הבוקר לאחר לילה סביב המדורה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
