|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2004
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2004
חורף אור חצי שנה בדיוק חלפה לה מאז חגיגת מולד הקיץ. והנה כבר חוגגים את מולד החורף. שני חגים פגניים שמצאו עצמם בגינזך העקום של הדת. אני תמיד מעדיף את המקור. אולי לכן בבפנוכו אני כלכך פגאני. בדרכי. בקירבה שלי לרוח ולאדמה. התאנה כבר פרחה. גם הבשילה ואיהבה אותי. החורף בא.
חג האור. להביא אור לליבות האנשים. יכול אני לספר על אווירת החג. על האורות המקשטים כל בית וכל שדרה. על טירוף הקניות. על המשמעות הפגאנית הרחוקה והנשכחת של החג. אך מה שמייחד את החג הזה באמת. לפחות כאן. לפחות היום. הוא לשמח עניים. כאלה שגם כוס קפה חם של בוקר רחוק מהישג ידם. אתמול חולקו 90,000 כוסות קפה חם עם פרוסת עוגה לחסרי הבית של מדריד. מאות מתנדבים פשטו על העיר וחיממו לרגע זעיר את עלובי העיר. כואב הלב שכך החיים. אך משמח שלפחות היום נזכרים בהם. ביום הכי שמח בשנה הנוצרית.
אתמול מאוחר בלילה, התקשרה ויקטוריה. האישה שלקחה אותי לסיבוב על זנבו של השטן. באה לקבל את מתנתה של הבת שלה, טניה. בית מחסה לגברים אלכוהוליסטים משתקמים. חסרי בית. חסרי משפחה. עקורים ממולדתם. ויקטוריה עזבה בקיץ נחולת אכזבות. חזרה למידבר סונורה היפה במקסיקו. איהבה שם את החיים.
טניה לא ויתרה. דחפה והתחננה. פילבלה מבטים. צעקה ולחשה. הכל למען בית מחסה. מקום בו אימה תוכל להעניק. להגמיע מהחיים המפכים בה. לפעמים לא ידעתי אם הבית הוא למען העגלים או עבור הפרה הרוצה כלכך להניק. אך התוצאה, התוצאה מחממת כלכך את הלב.
לפני שבועיים נחנך המקום. בית יפה עם גן גדול סביבו. 14 משתקמים, אלכוהוליסטים חסרי בית. שבורי חיים. הבית מנוהל על-ידי טניה. יש שם גם פסיכולוג ושתי עובדות סוציאליות. מנקה אחת. מיגוון של פעילויות. והמון המון מתנדבים. גם אני שם לעתים.
היום ויקטוריה תשב בראש שולחן החג. גם מקסיקו תצטרף לחגיגה. מסביב ישבו 14 גברים כבויים. אני מקווה שנצליח להביא להם כוכב זעיר אחד. דווקא היום. מי ייתן שהערב יזרח להם.
אני יודע כי זריחת הירח הערב מעל נזר ההרים המושלגים תסגיל את ליבי.
אהבה ו- Care זה כל הסיפור...
| |
|