|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
סליחה ומחילה הנושא החם: "אילו יכולנו למחוק" כמה אני נמנע מהמילה הזו "אילו". הרי אלו משחקים בלתי אפשריים. מתאים הנושא החם הזה לתקופה שבין המיצרים. אז במקום, הוא נשלח ביום שטיטוס העלה באש את ירושלים. מתאים גמכן! לפיכך, סקרתי את חיי לראות אם וכיצד השלמתי איתם. אך מה לעשות והמלחמה ההיא מזדקרת גבוהה מכל אוורסט ועמוקה מכל אוקיינוס. אי אפשר עבורי לגמדה או למלא את התהום שהיא יצרה בי. כן, לו היה ניתן לי הייתי מוחק אותה לבלי זכר! כן, בלי אף יום זיכרון, בלי אף חלל, בלי אף משפחה שכולה. בלי נפגעי גוף או נפש. מוחק אותה לאבדון!!
וכאן אני ממחזר פוסט שפרסמתי כבר ותחושותיי לגביו היום כאז. * * *
אני מבקש סליחה כדי שיימחל לי. כך אותי לימדו משחר הילדות. נניח שכך הוא. היום איני יודע. הגבול הדק שבשימוש הולך לי לעיתים לאיבוד. וממי לימדוני לבקש סליחה. מהמקום. מכל מי שביודעין או שלא פגעתי בו. ולמחול לכל מי שפגע בי.
ובתמורה, אכתב בספר החיים. אקבל עוד שנה של אור בתמורה. וכבר למדתי, לבקש סליחה ללא תמורה. למחול גם.
ומחילה אשר שכחתי ללמוד. למחול כנגד כבודי שלי. לסלוח לי, על מעשיי השגויים שבדרך. ויום אחד אני מתעורר ורואה הרים ותילים של מעשים. לא פתורים ומאיימים. דמויות מוזנחות וכואבות. ומסע שלם אל תוכֵי ארץ התילים והלועות הזו מתחיל. לפרק מוקשים שבדרך. להכשיר קרקע. בכדי לפנות מקום. לאפשר ולהמשיך בדרך.
ומחילה שנייה שנעלמה היא זו של מדינה. מדינה ששלחה את בניה למלחמה. וסיפרה להם כי תמה המלחמה. ושמא היא לא תמה. אז טוב, אמרו לי שאני צריך לסלוח למדינה. למחול לניכור ולציניות שלה. ניסיתי, בחיי שניסיתי ולא צלח לי. כי היא התעקשה שאני אמשיך לשלם משכנתא על בית שכבר לא היה ברשותי. על ערבות גורפת שנחתמה ביני לבינה ביום לידה. והיכן כאן הפתח לסליחה ומחילה? בי. רק בי. כי בי כוחו של היחיד. שם אלוהים שוכן. שם הזרעים. התקוות.
מַשְׁכַּנְתָּא
גּוּף וּנְשָׁמָה לִי נָתַתָּ
עַד אַר. פִּי. גִ'י אוֹתִי קָרַע
וּבָאת יִשְׂרָאֵלָה וְהֶעֱנַקְתְּ לִי גַּם מַשְׁכַּנְתָּא לִפְדוֹת אֶת עַצְמִי
לִמַּדְתְּ אוֹתִי בְּתַשְׁלוּם חָדְשִׁי לִטַּפְתַּנִי
קֶרֶן וְרִבִּית חִשַּׁבְתִּי לִי
רְסִיסֵי חַיַי פָּדִיתִי
תּוֹדָה יִשְׂרָאֵלָה
מוֹדֶה אֲנִי
כְּבָר פֹּה בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
| |
|