יומני אלפוחרה

הבוקר עומד לעלות.

נפעם אני מביט לעבר צבעי האור המחבקים את הצפון.

העולם מתקדש לקראת אור המזרח.

עלות השחר, מבט צפונה לסיירה נבאדה לפני זריחה.  ערב סוכות תשע"א

הערב אלבש בגדי אמונה. אמונה באלוהים שבי. מאמין אני שהוא אשר מסוכך עלי שנים ארוכות. וגם אנסה שלא לשכוח את הדרך. דרך לא קלה שמצרפת ומטהרת ומתיכה את קיומי לידי שלמות אחת. כדי שלא אתייהר מידי ואדע, ולו אחת לשנה, כמה ארעי אני כאן. בחיי ובביתי. רגע אחד שאנן, נח על זר הצלחותיי שעמלתי עליו רבות, ובמשנהו גל אבנים שנותר מבית ומשפחה.

וגם אזכור כי כאן אני, יושב בארץ זרה לי. שורשיי נעוצים בישראל. מתאמץ יומיום מול השפה העברית. מחפש את העלים שמתעופפים על פני האינטרנט, כדי ליצור יתדות ממרכיבים מוכרים של פעם לחיים כאן.  בכדי לייצב את הסוכה הארעית שבניתי כאן. כאן אלה חיי הזמניים. כל שאעשה כדי ליפות את סוכתי, לחזקה ולהעשירה. עדיין היא רק סוכה. חסרת יסודות של משפחה ותרבות ואור ההרים וחום המדבר.

עתה אפשוט ידיי למזרח לקבל את האור המתקרב.

זריחה,ערב סוכות תשע"א