יומני אלפוחרה

לאחרונה אני כותב על סתיו ושוב על סתיו.

כמו בכל שנה, אנמכור לעֶרְגוֹת סְתָו ש-

בּוֹקְעוֹת מִגְּרוֹנִי

כְּצִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת

הַכְּמֵהוֹת לָעוּף

הפעם אשתוק (כמעט) ואתן לצבעים לדבר.

מקווה שתהנו מצבעי הסתיו בהרים של מערב ספרד ופורטוגל.

כל כפר בהרים המכבד את עצמו, מתגאה להציג פארק עצי ערמונים עם מלבושי סתיו מיוחדים.

עזבתי את הכפר מאחור, בדרכי לחפש את בגדי היער שצובעים את ההרים 

לא מסוגל להתאפק, עליתי מדלג לגבעה הקרובה טובע בים הצבעים.

התהלכתי כשיכור הלום צבעים, עד שהמום נפלתי שדוד מול העץ שעלה בלהבות זהב. 

עוד כמה צעדים ומעבר לגיבעה נגלה חורש שרכי הסתיו הצבעוניים, עם נוף שגולש אל קצה האגם

להיכן שלא פניתי רעש פכפוך המים כיוון את דרכי.

היה קר נורא וכלכך גשום, אך למי איכפת.

העיקר שזכיתי לטבול ביופי הזה שנרקם אל תוך ליבי.