יומני אלפוחרה

שקט בישראל.

היום 25 בנובמבר הוא יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.

כאן בספרד, זו לי הפעם ראשונה שאני רואה את מהדורת החדשות נפתחת בנושא הזה.  לפני דיווחים על המשבר הכלכלי ולפני הבחירות החשובות בקטלוניה.  אפילו לפני הכדורגל (המנוע הרגשי של ספרד).  לא בשולי החדשות, בין מהדורת הספורט למזג האוויר, אלא בראש המהדורה, ולא ל- 30 שניות של איזכור לצאת ידי חובה.  15 דקות של דיווחים מכל רחבי המדינה על פעילויות ומחאות בנושא המאבק למניעת אלימות נגד נשים.  זיפזפתי בין הערוצים והסתבר לי שכך בכל הערוצים.  במשך כל היום היו מבזקים ותוכניות מיוחדות בנושא וכך יהיה בהמשך הערב והלילה.

התפעלתי מאוד מהרצון של כולם להחדיר מודעות של כבוד לאישה וזכויותיה.  יום כזה הוא טיפה בים, אך הוא אות מבשר שינוי.  אולי יבואו עוד טיפות וגשם טוב יבוא וישטוף את לב האנשים ואלוהים יהיה בליבם.  מהיום ועד ה- 10 בדצמבר, במשך 16 ימים יהיו בספרד פעילויות חינוכיות ומופעי מוסיקה ותיאטרון רבים, אשר אני מקווה יסייעו בכך.

היום הזה מעלה שוב את הייאוש שבו שרויות כל השנה מיליונים רבים של נשים ברחבי העולם.  אני הייתי ועדיין קרוב לעם הדרומאפריקאי.  אני מכיר מעט את המצב שם וכאורח נדהמתי מחרפתה של האישה הדרומאפריקאית.  לצערי הטיפות הקטנות של הסיוע טובעות שם בים המפלצתי של האלימות נגד נשים, והמציאות המייאשת רק מחריפה.

לפני שאתם ממשיכים בקריאה, עצרו לרגע.

הביטו בשעון ותנו לספרות לרוץ.

שניה ועוד שניה וכאשר יחלפו 20 שניות עצרו!

מתישהו במהלך השניות האלה נאנסה אישה בדרומאפריקה.

הוכתה.

הושפלה.

אולי נרצחה.

בחודש האחרון לשהותי שם, התקשר אלי אחד העובדים והתנצל שלא יוכל להגיע השבוע לעבודה.

לתדהמתי, הוא סיפר כי במהלך סופהשבוע דודתו, הבת שלה, ובת הבת נאנסו.

התעללו בהן שעות ארוכות ואינמושיע.

זו מציאות.

מציאות שכבר לא מדברים עליה.

שמוזכרת בחדשות ובעיתונים בהתאם למכסה ממשלתית (?),

משום שהממשלה משתיקה בכוח, ומנסה להסתיר את אי-יכולתה להתמודד.

זו השואה השקטה שעוברות נשים בדרומאפריקה.

מהמנהיגות אין הרבה תקווה וישועה, כי חלק ממנהיגיה מאמינים בזכות הקניין של הזכר על האישה.

המחריד הוא, שאין כמעט זכר לשואה הנוראית הזו ברחבי העולם.

זאת במציאות בה כל שבע דקות נרשמת תלונה על אונס בדרומאפריקה.

יש המעריכים שרק על 1 מכל 36 מקרי אונס שהתרחשו, מוגשת תלונה.

מה שמביא את מספר מקרי האונס השנתיים למספרים שטניים.

זוועת אלוהים. ואיפה הוא???

יותר מרבע מהנערות בדרומאפריקה חוות אונס כמפגש מיני ראשון בחייהן.

כמחצית מהנשים עברו יותר ממקרה אונס אחד בחייהן.

הן כלכך רחוקות מתקרת הזכוכית.

הן הרבה יותר קרובות להיות עפר דק לזכרים האפריקאים.

והעולם שותק...

ועדיין לא הזכרתי את אונס הבתולות שכוהני הדת של שבט זולו מעודדים כמרפא לחולי אידס.

אני תקווה ותפילה שהתופעה המחרידה תסתלק מהעולם.  באפריקה ובכל מקום אחר.

מקווה שהארגונים המקומיים בדרומאפריקה יזכו בתמיכה בינלאומית הראויה לכבודה של כל אישה.

בול לזכר האחיות מיראבל, שתאריך רציחתן נקבע כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.