יומני אלפוחרה

כל השבוע האחרון העמיק גופי בתוך חולשותיו.

והיום, כמו אחרי סערה בתעשר, בקעה השמש.

עיניי מלאו בנרות זהב פורחים,

מאירים את התודה שבי על שניתנו לי חיי.

שוב אני רואה את המחר שבהרים הלבנים של לורקה*:

יֵשׁ הָרִים

הָרוֹצִים לִהְיוֹת

מַיִם,

וּבוֹרְאִים כּוֹכָבִים

עַל גַּבָּם

וְיֵשׁ הָרִים

הַמִּתְאַוִּים

לִכְנָפַיִם,

וּבוֹרְאִים אֶת הָעֲנָנִים

הַלְּבָנִים.

* מתוך הסוויטה "אלבום לבן" של פדריקו גרסיה לורקה (בתרגום שלי)

תַּמָּה עוֹד שָׁנָה

שֶׁחוֹלֶמֶת אוֹתִי שׁוּב

פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים

מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

נִיחוֹחַ עוֹלֶה בִּי

נִנּוֹחַ

עִם כְּסוּת עוֹרִי

הוֹתַרְתִּי סִימָן

לְאִישׁ, עַל הַר שֶׁנִּשְׁאַר

כְּהֵד שֶׁנּוֹתַר...