יומני אלפוחרה

כל הלילה הגשם הכה מלווה בסערות ברקים. בשבת בבוקר רציתי רק לישון, הגשם המשיך לרדת בעוז.

ריח הטוסטים שלף אותי מהמיטה והבטתי מוקסם לעולם הירוק שבחוץ.

מישהו פתח את ארובות השמים וכל תכולתם נשפך ארצה.  נחלים נחלים זרם המחנה.

מתוך אפילת הגשם הזו התקרבה דמות מטושטשת, חוצה את מסכי המים שיורדים בזעף.  מי אם לא ג'רמיה הבלתי נלאה.  הוא נכנס לבונגלו והטיפות התגלגלו ממנו כמו מכנפי ציפור.

קיווית הנפח - Blacksmith Lapwing

עוד לפני שפתח את פיו ידעתי מעיניו המאירות, כי משהו מתרחש. בוא, הוא אומר לי, תראה מנוחה מהי.  אני מביט ממנו לעולם הזועף שבחוץ, והוא בשלו מחייך אלי את החיוך הבושמני שאי אפשר לעמוד בהבטחות שהוא מכיל.  יצאנו עטופים, כלומר אני עטוף כמה שיותר והוא מדלג בין הטיפות והשלוליות.  תוך כדי הליכתי העיוורת אחרי ג'רמיה המבול כמעט ונרגע.  לפתע הוא האט והצמיד את אצבעו לשפתיו, שאשמור על שקט מוחלט.  מתוך העשב הירוק התבהרה לה תמונה של משפחת חתולים ישנה בתוך הגשם.  שישה אריות בערמה בתוך העשב, שני זכרים וארבע נקבות, מידי פעם משנים את תנוחתם ומתלטפים, תוך כדי הרמוניה של נחירות במקצבים שונים.  נראה היה שגם אם נתקרב ונלטף את צווארם, הם לא יתעוררו מהסייסטה העמוקה שלהם.

במרכז הערימה שכב לו המלך ישן שנת אריות עמוקה ומלוטף על ידי כף רגלה של לביאה... עונג הסייסטה...

שבת שלום ומנוחה