יומני אלפוחרה

האכזבה היכתה בחזי גלים גלים.  הרבה טרחתי לכנס את האנשים ולרצות את שגעונותיהם.  הסתבר שרבים מהם באו כהזדמנות להתבשם מיפי אפריקה.  לזכות באפשרות לראות את 5 החיות הגדולות שכל מי שמגיע לאפריקה מבקש לראות – אריה, ליאופרד, קרנף, פיל והיפופוטם.

כשסיימנו את הסיכומים ליום המייגע הזה, ירדתי לסכר להרגיע את עצמי.  מצויד בבקבוק יין אדום וגם ביין לבן, למקרה שיגיע מישהו שאוהב יין לבן לעת השקיעה. 

השקיעה הרגיע אותי לגמרי.

אין כשקיעה אפריקאית לעורר את ההבנה ולהמשיך הלאה.  הרי הפרויקט כן ייצא לדרך, רק באיחור של שנה – שנה וחצי.

לאחר השקיעה חיפשתי את שלדג היערות.  לאורך כל הדיונים, שמעתי אותו קורא מסלסל מבעד לחלונות, כאילו הוא ואין עוד.

מצאתי אותו כבר לאחר שקיעה, עם אור אחרון.  זוג שלדגים נח ממהלך היום החם והמעיק.

בסלסול זמר אחרון הם התעופפו להם למעבה העצים לשנת לילה.

ישבתי שם מוקסם מצלילי אפריקה המתכוננת ללילה. ואז ראיתי אותו, מתנהל בעצלתיים על מעקה הסכר.  לא היה כבר הרבה אור, וזה כל שיכולתי להציל במצלמה המרוחקת שלי.

התרגשתי מאוד, זו לי רק הפעם השלישית לחזות בליאופרד האפריקאי.  אומנם יש מאות פריטים ממנה בדרום היבשת, אך קשה לצפות בו, הוא פשוט לא אוהב להיראות.  החיה הזו מתמחה כבר מיליון שנים בהסתתרות והיא מעולה בביצוע.  החתול הגדול הזה פעיל בעיקר בלילה וכנראה שזכיתי לראות אותו בגיחתו למסע ציד לילי.

בניגוד לאריות, הוא חי וצד לבדו.  נקבת הליאופרד מגדלת את הגור שלה עד הגיעו לגיל שלוש בערך, וכאשר הוא מתחיל להוות גורם תחרותי, היא מגרשת אותו לדרכו.

בהתרגשות רבה אצתי ורצתי לחפש את ג'רמיה יודע הכל.  מפח הנפש של היום נשכח ורק הליאופרד נתקע לי בראש.

הערתי את ג'רמיה מתנומת לפני_ארוחת_ערב שלו והראיתי לו את השלל שבמצלמה.  הוא לא צהל והתרגש כמוני, אך ראיתי את הזיק המוכר לי נדלק בעיניו.  סיכמנו להתכונן ליציאה עם אור ראשון.  אני לא כלכך עצמתי עין, נזכר בהתרגשות המיוחדת להיות בקרבת החתול היפיוף הזה.  לעומת זאת, צצו ועלו גם סיפורי חוסר הזהירות של כמה ששילמו על כך בחייהם.  כלל הברזל שלמדתי עם כל חתולי אפריקה, לזכור שהם תמיד הרבה יותר קרובים ממה שאתה משער.  נרדמתי.  כשהתעוררתי ג'רמיה כבר עמל על חליטת רויבוש אדום שחומו הנפלא היה מחייה בארבע בבוקר.  חצי שעה לאחר מכן העמסנו את הציוד נזהרים מהקופים הסקרנים.

יצאנו מהמחנה מתנהלים במכונית מאוד לאט וסורקים את צידי העשב הגבוה, שמאוד מקשה בתקופה הגשומה לאתר חיות.  ליאופרד יכול להיות מטר מהדרך ולא תדע.  במקרה הזה קיווינו שנראה אותו נע באזור מסולע או נח על ענף אופקי עבה, המקום המועדף עליו.  להפתעתנו, מכל המקומות האפשריים מצאנו אותו מתנהל בכביש, ממש לפנינו.  הוא התנהל באיטיות, לא מתייחס אלינו כהוא זה, לא מסתתר ולא בטיח.  כנראה לא קרא את המדריך הנכון לחיי ליאופרד באפריקה.  הוא התנהל באיטיות של בוקר קדימה, כאילו בשבילו נסללה הדרך.  ברור שנוח הרבה יותר לנוע על הכביש מאשר בתוך העשב הגבוה.

כך הוא התקדם כמה מאות מטרים, עד שנוכחותנו המציקה גרמה לו בכל זאת להיכנס לים העשב והוא נעלם.

יכול להיות שהוא רבץ שם וחיכה שנסתלק, ואולי פשוט המשיך במעבה העשב, מחפש עץ שיהלום את מידותיו וצרכיו.  לא יודע מה שיער בנפשו הליאופרד, אך הוא לא העריך את סבלנותו הבושמנית של ג'רמיה.

נסענו במעלה ובמורד הדרך מבקשים נקודת תצפית טובה.  לבסוף התמקמנו בסמוך לדרך, אך מוסתרים מכל רואה.  ג'רמיה עלה על גג הרכב לתצפת, עומד קפוא וממתין.  כך חלפו להם שעתיים וכלום, פרט לבטן המקרקרת שלי שפיטמתי במיני קרקרים להשקיט את רעב הבוקר.  הוא ג'רמיה המשיך לצפות לכל הצדדים ובהתקרב סיומה של השעה השלישית, ירד לרכב מחייך בסיפוק, התניע ונסע בזהירות כשלושמאות מטר במורד הדרך ועצר בבטחון.

תביט על העץ לכיוון שעה 13, הוא לחש לי בנצחון.  ושם הוא היה, ליאופרד שרוע על עץ, מוסתר למחצה מהדרך, יפהפה בהדרו.

לא מבין איך ממרחק של כחמישים מטר החתול הזה שידר בי  גלים של התרגשות.

נשארנו שם עוד זמן רב, מכוונים את התנועה הרבה של האנשים שהתקבצו במקום מהר מאוד.

כך זה עם החתולים הגדולים, השמועה רצה לה במרחבים ומקבצת אנשים מכל עבר לראות ולחוש ביופי המדהים של הטבע.