יומני אלפוחרה

הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת, גָּבְהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם,

וַיִגָּלוּ מֶרְחַקִּים בְּהִירִים, רַחֲבֵי יָדַיִם –

עַל-הָהָר עוֹמְדוֹת רַגְלֵי הָאָבִיב!

עַל-הַמִּגְרָשׁ עִם-שֶׁמֶשׁ אֵדִים חַמִּים מִשְׁתַּטְּחִים,

מִן-הָעֵצִים הָרְטֻבִּים פְּטוּרֵי צִיצִים מִתְפַּתְּחִים –

הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת מִסָּבִיב.

הוא כתב את השיר ממש רגע לפני בוא המאה העשרים.

תקווה לרוח אחרת במאה המתחדשת לעולם.

אני אימצתי את המילים האלה כזמר התחדשות אביבית.

האביב כלכך שונה מכל עונה, יש בו יכולת אחרת.

הוא מביא את המקום שלי לשקט.

משתיק אותי.

מאפשר לי להביט ולהקשיב כאשר התקווה נובטת.

אי אפשר להישאר אדיש לרוח האביב שמבקשת לייצר מעשים.

זו העת לְגַדֵּל וְלִגְדּוֹל.

זה הזמן להתחבר לשירת הדרורים ולפריחה המהממת של כליל החורש.

חגשמח לכולם.

חגאביב, חג של אושר, אהבה ו- care.

* *

הקדמתי בברכה כי אני נוסע.

נתראה מצידו השני של חג האביב.