יומני אלפוחרה

המרינה לא הייתה אז הסתפקנו בטיילת או מה שנראה כמקום שפעם טיילנו בו. טעם החול עדיין בברכי ואיני יודע מתי אכבס את הג'ינס.  ¿התנשקות ראשונה?  חיפשתי שביל בעברית כדי להגיע להבעת הלב בשורשים.  פעם קראתי לזה להזדיין בעברית.  היום העמקתי, השתגלתי בעברית.  השתגלו לשונותינו.

ירדתי על ברכיי לבקש חברות. מתיקות נוזלת במורד הגב מתנקזת במקום הרגיש של חיבור הגב לישבן.  כמו דבש מתוק גלש עם הירידה לחול עם הרגשת ליטוף החול מתחת לברכיי. חשתי כמשאבת חשמל היונקת את שנות המתיקות המצטברת שלך.  הייתי חייב להגביר את ספיקתי כי מה שנתת בא בנחשולים עצומים זורמים באיטיות עם צמיגות המאיימת להטביע.  אך למזלי יכולתי הייתה שם מסייעת לברכיי לתמוך בידי הנאבקות לשרוד ולשפתיי המתלחשות מול שפתייך.

זֹהַר אַחֲרוֹן שֶׁל אוֹר נָגַהּ בַּלֵּב.

גַּרְגֵּר חוֹל אַחֲרוֹן עֲדַיִן מְאֹהָב,

בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁנּוֹתְרָה לְאַהֲבָה.

מְסָרֵב לְוַתֵּר, וּמְלַטֵּף בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

כָּל עוֹלָמוֹ נָתוּן בִּיכָלְתּוֹ לְלַטֵּף.

שִׁירֵי אַהֲבָה עַל שִׂפְתוֹתָיו הַמְּלֵאוֹת.

נְשִׁיקָתוֹ אֲדֻמָה מִסִּפּוּרֵי הָרוּחַ.

נְשִׁימָתוֹ צְרוּבָה מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים.

וְשִׂמְחָתוֹ עֲצוּמָה כְּמַטָּלָה עַתִּיקַת יוֹמִין.

חָכְמָתוֹ בַּצִּפִּיָּה הַמִּתְאַהֶבֶת בַּזְּמַן.

כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.

כָּל בֹּקֶר חִיּוּךְ בּוֹטֵחַ עַל שִׂפְתוֹתָיו.

וְכָל שְׁקִיעָה מַגִּיעַ זְמַן קִיּוּמוֹ.

הָרֶגַע בּוֹ אַהֲבָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל קִיּוּמוֹ.

זְמַן מֻקְדָּשׁ לְתִקְוָה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמְקֻיֶּמֶת.

* * * 

את המילים האלה כתבתי היום לפני 8 שנים.

הזמן רץ בין גבעות והרים.

מביא שמחות ועצבונות.

חברותא ובדידותא.

עליות ומורדות.

זְמַן מֻקְדָּשׁ לְתִקְוָה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמְקֻיֶּמֶת.

מכסה על הכול כענני הלילה בגיאיות ההרים.

הרוח מביטה באור ראשון דוממת,

עד שהחמה תנער אותה להסיר את השמיכה ולהעיר את העולם.

הכתוב שכתוב -

המרפא שהביא,

לחיים המתהווים ברחם הזמן.

שיהא האביב שמח ומאיר בהמון פרחיו