יומני אלפוחרה

שנים שהשיר הזה הוא חלק מנכסיי ולא השכלתי להבין את המראה שטמון בו לעתיד.

את משמעות הסנה בחיי.

למרות הרזון שבולט לעין בשיר הזה, עדיין הוא היה בעל שכבת שומן מספיקה בכדי להסתיר ולהסתתר.

עד היום בער לו סנה קטן וחמוד בתוכי.

אני לא רואה והוא ניזון מהשיירים (שירים(?)) שמגיעים אליו.

כלכך מתאים לי ולחינוך שקיבלתי.

אין קיום באמת לאשר לא אביט אליו.

למזלי (הטוב אני מקווה), האירועים של היום ליבו את האש הקטנה לאש גדולה ומאיימת.

עתה אני אוכל, אם רק ארצה, לעשות מעשה למען ביתי.

למעני.

תמיד ראיתי בשיר הזה כתב חידה.

עתה אני רואה מעט יותר מאשר נטמן בו.

אני מביט בו ממקום אחר...

הִיא וַאֲנִי

כַּאֲשֶׁר

אַהֲבָה מְנַצַּחַת בִּי

כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ

בּוֹעֶרֶת

וַאֲנִי לֹא סְנֶה -

הִיא כֵּן

וּבַיּוֹם כַּאֲשֶׁר

תַּשְׁלוּמִים הִיא מְגַהֶצֶת

מִקַּוֵּי אַשְׁרַאי

סְמוּיִים

הִיא לֹא עִוֶּרֶת -

אֲנִי כֵּן